2 42\--=
ההם התרושש שלמה במאוד מאוד, וכאשר עלו מחשבותיו ומזמותיו להמיב לבני עמו מעלה מעלה כן ירדו נכסיו ממה מטה. יר המקנאים ערן היתה רוממה ותקיפה, וכל מגמת פניהם רק הרע לשלמה ולאחיו בני בריתו בכל אשר תמצא ידם, לירד עמו לחייו ולגזול את פונסת ביתו, ובאשר יראו מן הממשלה לעשות יומם ויעשו-- לילה, ויארבו לו במסתרים. שלמה היה אז כותב וםופר אצל מוכסי הבשר והגרות השנואים בעיני כל העם וגם בעיניו, רק למען מצוא שמה חית נפשו. ימים רבים עמד על משמרתו זאת ויש שכמו לסבול. הוא לא ירע בושת שוא וכלימת תוהו לאמור הלא מיוחס אני. למרן וחכם. אנכי ואיך אעכור לאנשים כאלה? ונהפוך הוא אשר גם אצלם עשה מלאכתו באמונה מאור ורמיה רחקה ממנו כל ימי חייו. ואשר יספרו אנשים נאמנים וזקנים אשר הכירו אז את שלמה פנים אל פנים על דבר אמונתו וישרת לבו בעניני משא ומתן לא אעצור פה בעד הקורא. בעת אשר היתה הפקורה הזאת על שכמו נתן לו פעם אחד גזבר הכסף(קאמסיעו) תחת חמש מאות כסף צרווות מאה מאה לבדה, חמש אלף כסף. והוא כאשר בא לניתו וראה החילוף והתמורה הלזה לקחם מהרה והחזירם לכעל הכסף,. אף כי היה אז בדוחק גדול וצרורות כאלה נתנו לכמה אנשים ולא ידע השולחני מאומה למי נתן המאות ולמי האלפים, בכל זאת לא נגע בדבר שאינו שלו. עוד יספרו אשר בימים ההםו בימי עניו ומרודו עברו שבועות וירחים אשר לקח מוון לביתו בחנות אחת בהקפה, ובעלת החנות יען היתה זקנה מאוד לא ידעה מאומה עת לקחו בהקפה ועת נת] כסף תמורתו, גם בטחה עליו אשר שלם ישלם בעד כל אשר לקח, וכעבור ערן ועדנים ושלמה שב מעט לאיתנו לקח בידו כמאה וחמשים כסף והשיב לה בתודה רבה והואה אותה אשו לא לקח אף שוה פרוטה אחת אשר לא כתכ בפנקסו. נם כל שוטניו ומנדיו אשר שנאת עולם שנאוהו נתנו תמיר עריהן עליו אשר כל מעשיו באמונה מאוד ומוב לבו לכל בני האדם אף כי אפיקורוס גדול הוא ווע לשמים-- האדונים אהבוהו מאוד בעבור זה גם בטחו עליו בכל מעשיהם ומשלח. ידם, ולחגם עמלו המקנאים בנכליהם להעבירו מפקודתו זאת. עדי בא להם עת מצוא להפיק זממם ולא אחרו לעשות הדבר. עת המכס עברה אז לאנשים האלה אשר אצלם עבר שלמה זה זמן כביר, ויקם מוכם חדרש אשר לא ירע וחמים ורק קנאה ושנאה מלאו עצמותיו כאש אוכלת. המוכם החדש הזה היה ר' מרדכי ארנשטיין: כן יחיד וילד שעשועים להרב ראב"ד בלבוב, אשר רק בעבור זה משך את המכם אליו למען הענביר בפתע פתאום את שלמה מפקודתו ולהביאו בעוני וחוסר כל בפעם אחת. הדבר הזה הרע מאוד גם בעיני רבים ממתנגדי שלמה אשר ירעו את מוב לבבו ויושר לכתו עם אנשים ולולא ארבתו את החכמה וררפו אחריה כל הימים לא מצאו בו שכולה. וכאשר באו אנשים רבים ונכבדים אל בן הרב הנ"ל להתחנן בעד שלמה ולדבר בעבורו כי יחגנו ויחכה לו עדי ימצא חית ידו ממקום אחר, לא שמע עליהם ויקשה את ערפו וכמהתל ענה אותם דבר לאמר: ,אנכי אינני שונא: שלמה אך אין את נפשי כי תהיה לו מחיה"-