6 חיי אנשי השם

בין המלמדים המצוינים היו שם ר' ישעיה בַּסַן ור' יצחק חיים כהן מהחזנים(יחכ"ם), התלמיר החדש, שהצטין ברוב שנונו ושקידתו, משך עליו את עין המורים לאהבהו. ביחור נקשרת נפשו בנפש בסן. האחרון פתח לפני תלמירו את ביבליותיקתו הגדולה והנער היה קורא כנפשו לשבעה. מלבד ספרי ההלכה והספרות התלמורית בכלל, היה תוכן רוב הספרים, שיכול היה משה חיים למצא בבית מורו, רק קבלה ומסתרים וגם ספרי רקדוק ושיר במקצת, בכל בקר ובקר, בכל שעותיו הפנויות, היה לוצטו נמצא בבית מורו וממשש את ספריו ובתביחהיד שהיו לו, ובפרם בתבי האר"י, ומעלעל וקורא ובולע את תכנם בעזרת בסן, אשר לא נתן לו מנוחה ויפריעהו כפעם בפעם מהעמיק בלמודיו ובספריו אשר לפניו,

טבעו היה הגער חולם ובעל דמייון, ומאליו מובן שמכל הספרים שמצא בבית רבו לקחו לבו רק הספרים החיים, ספרי הקבלה המלאים להם חפש הפנמסיה ושפעת דברים דמיוניים, והנער העמיק בההויות והמסתרים, ער בי שכת בגללם תבל ומלואה.

רגילים המה סופרי תולרות רמח"ל ליחם את כל ההשפעה על התפתחותו ולמודיו לשני מלמריו, יחכ"ם ובסן. אולם, לרעתי, מעטה מאד ההשפעה שקבל מהם: יחכ"ם היה חכם ורופא גרול, עוסק בלשון עברית ובחכמת ישראל, ויש מיחסים לו גם חבורים כתובים רומית א), והיה מתעפק הרבה בלמודיו ומוצא חפץ באנשים גדולים בחכמה ובשנים, והיה מחליף אגרות עם נוצרים ויהודים, ותלמיריו לא לקחו, כנראה, את לבו במרה יתרה. במותו לא השאיר אחריו כל זכרון חי, זכרון התקשרות וירידות, בלבם. בכל חבוריו לא יזכירהו לומו אף פעם אחת. הספידוהו אמנם אחדים מהם, כתבו קינות על פמירתו, אולם יש בזה יותר מן המנהג האימלקי וההתפארות, מאשר אהבה וזכרון. וגם לא האריך ימים על פני לוצמו, כי נפטר בשנת השש עשרה לחיי תלמידו זה.

א) עין Graetz, Gesch. d. Juden, X, pag. 297.