03 אד

0 ו--י.

רבי משה חיים לוצטו 4

ר"א"יר רטרטרט לט רטור ררש ר רת"לארא טטר קרקרי שרשרשרע רש"ל"י ור א" שרטיהחעישלטיטרשרטת תיא

1 תצ"ו-- תק"ז,

חיי לוצטו באמשטרדם. פעלו והשפעתו, ספריו, נסיעתו לארץ ישראל וימיו האחרונים.

"א"איאיארטרטרטר רתע

בלב נשבר ונדכה בא לוצטו לאמסמרדם. בלבו גמר להמנע מכל וכל מלמורי הקבלה. הפעם חמל עליו גורלו, ראשי עדת ישראל הספררים קבלוהו בכבוד גדול, וישתרלו להמציא לו צרכי חייו. מכיס העדה קצבו לו עורה ידועה. בבית אחד מנכבדי העדה, משה רי"גכים, מצא מקום מורה לבנו, אולם לוצטו היה רוצה להיות בלתי תלוי באיש ולמצא מחיתו במלאכת ידיו. כהאמשטרדמי הגרול שלפניו, הפלוסוף ברוך שפינוזה, בחר לו גם הוא את מלאכת לטישת הזכוביות. האופמיות. רק זמן מועט ביום היה דרוש לו לעשות במלאבתו כדי למצא די מחיתו לא רק לנפשו הוא, כי אם גם למשפחה שלמה, כי היה מצטין במלאכתו הורות ליריעותיו הרבות במתמטיקה ובפיסיקה, שקנה עור, כנראה, בימי ילרותו, יחד עם הבומניקה ומדעים אחרים. השעות הפנויות היו מוקדשות ללמוד התורה בבתי מדרשות, לעצמו ולתלמידים שונים,| שביניהם היו נמצאים למדנים וסופרים כדוד פרנקו מנרים(בעל ,גמול עתליה"), ספוק משכורתו העירהו להביא. אליו את אשתו ובנו ביחר עם אבותיו. נם הם נתקבלו באמשטרדם בכבור גדול מאת גדולי העדה ונכבריה.

ויהי בנוח לו, החל לוצמו להחליף אגרות עם תלמיריו בפרובה ולחוק את לבם בלמורי הקבלה והזהר, בציירו להם את שלות הצדיקים, המנוסים על ידי ההשגחה, ונצחונם המוסרי סוף סוף, והרשעים רק השעה משחקת להם, אולם באמת אין בל מנוחה, מנוחת"נפש אמתית להם,

/ ְ

"ולאא---הלוהההסש->--ר. ללאיהיהאואפפאג ה=--א