50
חיי אנשי השם
שבעולם, ולא על דעתי כי אם על דעתכם וע"ד המקום ב"ה וב"ש, אך אני משיר כל זה לעצמי, אם יזכני ה' ואהיה בן ארבעים שנה הרשות בידי ללמוד כתבי האר"י הידועים עם תלמידים ההגונים לה', ושיהיה דוקא התלמיד או התלמידים ההגונים כל אחד בן ארבעים שנה, וזולת זה מקבל אני הכל עלי בח"ח ושד"א בפ"מ כנ"ל, והנני מבטל ופוסל עלי כל מודעות ומודעי מודעות עד סוף כל מודעות שבעולס לפ"ד חז"ל על כל הנ"ל, ומעתה יאמרו נא ישראל אחינו אתה, באשר ששמעתי לקול הורי ומורי דברי חכמים שעשו חזוק לדברי קבלה וידעו ויבינו כי כמחשבותם מחשבותי מחשבת מלאכת ה', ואת אשר ידעתי את מך ערכי שפל ונבזה לא מזה ולא בן מזה, ונפשי כעפר לכל מדרס לקדושים ובביתי אין לחם ושמלה, והוא דרך חול אף כי קדש הקדשים, ובזאת תדעו כי כן אנכי עמדי, לצרותי די"... ויהיה פועל ידי עדי וסהרי, ואני אתחנן אל אל שדי שיאמר
הבית דין האשכנזי האדוק לא הסתפק במודעה זו לבד הוא חשש פן נמצאים אצל לוצטו חבורים אסורים, אם מחשדס את רבו פן השיב לו מהטמונים בארגז הסגור, אם מיראה פן כבר הספיקה לו השעה לחבר חדשים, אחר חפוש רב עלה בידם למצא אצלו את ספרו הידוע שכתב נגד ר' יהודה אריה ממודינה עם הסכמת חותנו, מורו ובסילה הרב המנטובני. למרות כל ההסכמות הכתובות בראשו לקחוהו ממנו בתנאי מוקדם לבלתי השיבהו לו. העתקות מכתב האסור והמודעה נשלחו להרבה
רבנים בארצות שונות.