15

רבי משה חיים לוצטו

עָרִים בְּצוּרוֹת רַחֲבוֹת יָדָיִם כִּי רַק מְרוֹרִים סְגְרוּ בָהֵנָּה. בִּרְבוֹת זְהָבָם יִרֶב

אוֹיֵב בְּקִרְבָּם, כִּי לְרַגְלָם רֶשֶׁת יִפְרוֹשׁ, וְלֹא יִתְהַל עֲדֵי־יִפּלוּ. לֹא־כֵן מְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת אֵלֶּה כִּי קוֹל תְּרוּעַת נֶשֶׁק.

קוֹל גּוֹנְשִׂים, קוֹל רִיב וּמַעַת פֶּצַע.

מִזֶּה גְדוֹד הִרְחִיקוּ•

.

.

.

נַפְשׁוֹת עֲנִיִים בַּעֲטוֹף עָלֵימוֹ,- אֶל־יַרְכְּתֵי אֵלָה בְּשָׁכְבָם אָרְצָה. מִקוֹל דְּמָמָה זֹאת אֲשֶׁר יָפוּחַ מִבֵּין־עָפָאיִם בַּהֲמוֹת הָרוּחַ הִנֵּה יְהִי רוּחָם. וְשָׁם יִשְׁבָּחוּ גַּם־כָּל־מְעוּף צוּקָה, וְרִישָׁם עֹשֶׁר. הֵן תּוֹצְאוֹת חָצִיר וְדֶשֶׁא אֵלֶּה חֶלְקִי נְעִימוֹת. בֶּן־אֱלֹהִים הֵמָּה; כִּי בֶּן הֲלֹא גַם־הוּא אֲשֶׁר מִקְדֶם זאת נַחֲלַת אֲשֶׁר אֶנוֹשׁ בָּאָרֶץ: כִּי מִבְּלִי יָגוֹן וְצָרָה בֶּטַח תַּחַת תְּאֵנָתוֹ לְצֵל מֵחֹרֶב יִשְׁכַּב בְּבֵין חָצִיר וְרָחַב סֶלָה לִבּוֹ בְשִׂמְחָתוֹ בְּאֵין מַרְשִׁיעַ. מָה אוֹצְרוֹת זָהָב יְקָר וָעֲשֶׁר.