רבי משה חיים לוצטו

19

או בתחלת השלישית- לדברי ריטר- בית מדרש לפילוסופיא המכונה בשם ניאופלטוני, ומה הם סמני בית מדרש זה? מלבד הסינקרטיסמוס, אשר נמצא בכל הכתות שצמחו באלכסנדריה סמנו המובהק של בית מדרש זה הוא חכמת הנסתר, המיסטי ציסמוס. אמוניוס היה מלמד חכמת הנסתר הדומה לחכמת הגנוסטיים, ואסר על תלמידיו להפיצה. ואם פלוטינוס עבר על איסור זה, אין זאת אלא מלכתו בעצת חברו, אוריגינס האלילי. וגם מה שהפיצו מתורת אמוניוס רבם לא היה כי אם החלק העיוני ( speculativus) שבה, וגם היתה הפצתו, כמובן, לתועלת בית המדרש; אבל את החלק המעשי, או המופתי, לא גלה איש, לא אוריגינס, ולא איריניוס, ולא פלוטינוס ואם כי תורתם היתה דומה לאותה של הגנוסטיים, הנה בכל זאת היו מתנגדים בדברים אחדים אל האחרונים, וכל זה יען כי היו הגנוסטיים מתנגדים אל תורת אפלטון ויחשבוה לאי־ שלמה כל צרכה, וכי ביד חכמתם הנסתרה להרסה: מסבה זו כתב פלוטינוס את ספרו( κατά cov logcz0. אולם בנוגע להמיסטיציסמוס עוד עלו הניאופלטוניים על הגנוסטיים. ובכלל רב הדמיון בין שתי הכתות האלה, למודיהן על דבר העיון בעולם השכלי, על האצלת הרוחות, על טבע השדים והרוחות ויחוסם אל האדם, שוים כל כך, עד כי יותר קשה- כמו לראות את ההבדל מאשר לראות את הדמיון

שאומר מַטִיר- והשווי שביניהן. אלה תולדות המיסטיציסמוס האלכסנדרי, אשר שלט שלטת רבה במשך ההסטוריה הכללית, ואשר ברא גם לישראל במשך גלותו את הלמוד, שרבים נוטים לחשבו גם לפילוסופיתם העצמית והלאומית של היהודים, הוא הלמוד המפורסם בשם חכמת

הקבלה"

קשה מאד לבאר את שטת הקבלה בכל פרטיה, למוד זה סבוך הוא במדה יתרה, וגם תלויה היא שטת הקבלה בהדמיון החפשי והרצוני של כל מקובל ולכל אחד ואחד על כן שטה מיוחדת ועצמית, כל ספרי המקובלים יוכלו להחשב לפרושים על היסוד, הם שני החבורים העקרים שעליהם הקבלה נשענת:„ ספר