28 חיי אנשי השם ל ביל ילאר וקא> רקוק ימח טיק לקי ח"י ל עולה ובישקי אית בי| ,רבנו הגדול מו"ה יוסף קארו"ל-- יאמר בסן מורו של לוצטו-- בחוצה לארץ היה עומר כשנגלה אליו המגיר בעיר ניקופולי בהיותו בחבורה יושב ולומד, והגאון הרמ"ע מפאנו פה העירה היה באמנה, כאשר ספרו לנו אנשי אמונה, והרב בעל מגלה עמוקות בעיר קראקא היה איתן מושבו, כאשר רוח ה' דבר בו, והאר"י זלה"ה קראו ה' ממצרים להבנם לפני ולפנים, והרב הגדול בעל מעבר יבוק בעיר מודינא מלאך מרבר עמו, והגאון רבנו משה זכות בויניציאה ומנטובה עם מגיד מן השמים היה דבורו ונאומו, כאשר נורע בשערים שמו, וכל זה לא היה חזון נפרץ".
אחרי כל אלה, אחרי כל ההגדות וספורי הפלאות האלה שגודל בתוכם, לא נתפלא עוד אם, אחרי העמיקו בקבלה ובשיטתו הפרטית שהמציא ובספריו שחבר, היה לוצטו מאמין בהמימות, כי מגיר מן השמים מסייעו ומלמדו כל מה שהוא מחד ומגלה בכתביו. התפעלותו עברה כל גבול. עושר הצורות והפיום הכלול במסתרים ההם נתן משטר ורוחב לדמיונו וכח פנטסיות להתלהב במרה היותר גדולה. ובהתפעלותו והתלהבותו הכבירה
התחיל לחבר פירוש על ההורה בלשון הזהר שקראו בשם ,זהר תנינא" בהאמינו בתמימותו ובהתפעלותו, כי ספר זה יקח מקום הזהר הישן בקדושתו ותכנו. מלבד הזהר כתב עוד ספרים אחרים, במו ע' תקונים ופי' על קהלת*),
א) עד כמה הוליכהו דמיונו הכביר שולל נראה מדבריו אלה בהקדכתו לע' תקונים: ,רבון עלמין אנת איהו פנימאה דכל פנימאין.,. ובע' תקונין אלין ישתלים תקונא עלאה לאתקשרא כל דרגין בקשרא הרא ויתעטרון כלהו בשבינתך קדישא דאיהי מאנא רכלא קשרא דכלא יחורא דכלא ובלא יתקשר ברישא דבוך יחידאה מלכבא משיחא לשלטאה ביה על בל עלמא.... והמשכילים יזהירו בזהר הרקיע אלין מארי קבלה יזהירו בוה ר דא דאיהו בללא: דכל נהורין בע' תיקונין אלין דבהו אתבנשו כלהו נשמתין עלאין דמתקשרו בעירונא דגנתא והבא משתכחן קב"ה ושכינתיה ובל משריין דלהון וכלהו ספירן עלאין רשו אתיהיב להו לארקא חכמתא עלאה לאתגלאה בעלמא זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא ראתי". ובסוף תקון ראשון כתוב ג קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר רבי רבי זכאה חולקך דאנת הוית סמכא