רבי משה חיים לוצטו הכמת הקבלה-- יאמר שר"לא)-- נהיתה לפי רעתי מזמת התנגדות קצת אנשים המקנאים לה' ואשר להגן בער האמונה לפני ההריסות הגרולות שעשתה בה הפילוסופיה של אריסטו והערביים, קבלו מהם קצת עקרים ושינו אחרים, וכינו הבל כאילו היא חכמה נסתרת לאומית(ערמה של חפד דומה לערמת אחרים אשר אמרו שהפילוסופיה של יון מקורה מישראל ושאריסטו ואפלטון למדו ממורים יהורים).. הפילוסופים היו חולקים התבל לשלש עולמות: עולם שתחת הירח, עולם הגלנלים, ועולם השכלים הרוחניים. המקובלים(אך לא היותר קדמונים) עשו מהם ארבעה(אבי"ע), כי הבדילו עולם המלאכים(שכלים רוחניים) זעולם האצילות(ספירות), אשר היו בתחלה שניהם עולם אחד, הפילוסופים היו מונים ג' נשמות(עין שמונה פרקים להרמב"ם, פרק א') ובאותו מספר היו מונים המקובלים(עין בןחביב בדף ראשון של עין ישראל), אחרי כן הוסיפו הם עליהן עוד שתים אחרות יותר נשגבות המיוחדות לאנשים היותר קדושים, ואשר נאצלו האחת מעולם האצילות והאחרת מאדם קדמון, וזה אינו אלא שנוי קצת לעיקר הפילוסופים של יחור האיש השלם(בעורו בחיים) עם השכל הפועל(עין כוזרי א' א'),

11

ובתוך למורי הקבלה החפשיים והרצוניים, בלי כל שמה מסוימת, בתוך ערבוביה זו הובא לוצטו מנעוריו. מן ספר הזהר-­בה"ק על הקבלה-- ער ספרי אחרוני המקובלים, האר"י וזכות זאחרים, היו שגורים על פיו. אולם שכלו הכביר הגיוני של לוצמו היה מבקש שמה מוגדרת ומסוימת בלמורי הקבלה; ותחת למצא אותה בזהר ובספרי האר"י, אשר לשוא היה מבקשה בהם, הנה שב ויתעמק בתוך עצמו עמוק עמוק, ושם בחדרי לבו ושכלו מצא שטה מסודרת ומסוימת, שטתו העצמית והפרמית,

מילדותו הורגל בשמיעות על דבר מגידים זמלאכים\מגלים ומסתרים לבחירי ההשגחה.

א).Epistolario italiano francese latino di SDL., p. 337.