רבי משה חיים לוצטו 45

א רקיעו יאסק 5/הו ל ל פת ירשי ערל הארי רשש" שרשרט ער תשר השעתו

ובטמא איש את שפתיו בה לא יוכל להתיחך עם הכחות העליונים א), המשפם היה בלי ספק משפט שוא. קנאת רבני ויניציה לא היתה אלא בשביל פגיעת כבוד ר' יהודה אריה ממורינה. מצוינים ואופיים הם דברי בסן: ,ברור שר' שלמה ולמן הוא ער חמס שתמיד כל היום כותב קיבוצים פסולים, ופועל בשמות באגורת כסף; ועוד יש לי להוסיף שאחר מן הערים, הוא הנקרא בשם ר' משה מנחם מררי, עכשיו(הדברים נכתבו ז' טבת תצ"ו) צועק מרה, לאמר כי בעדות הנזבר דברו עליו סרה, כי שמו במכתב דברים שלא אמר, ולא כתבו מה שבאמת אמר, הרי מכל צדדין. ברור, שהנקראים בשם חכמי ויניציה עשו קנוניא ויקבצו פארור, על זה נוסרו הכתבים שבכל עבר פורו והשלטים הברו, וזעקת שבר יעוררו, אבל תמה אני איך רבים וגדולים יצאו מבוהלים, לפי מה שאותם של ויניציה משתבחים בעיר, כי יד כל גאוני אשכנז ופולין אתם כל קדיש ועיר, קנאות להעיר... נקוט כללא בידך כי מה שכתבו חכמי ויני'יה שמוהר"ר. מח"ל הוא עבריין על השבועה ופועל בהשבעה לם"מ לגלות רז התורה, כבר גלוי ומפורסם שער שקר העד, וכל שבן מה שחפאו עלי דברים אשר לא כן שאני החזרתי לו מהחבורים הנזכרים שהוא שקר וכזב גמור", ביום ו' חשון תצ"ה הכריזו רבני ויניציה בפרסום גדול חרם חמור ונורא נגד כל איש אשר לו כתבי לוצטו, כי ,המאורות רהגדולים הרבנים והגאונים שבמדינת אשכנז ופולין הולנדא ודנים קא רבם כבלם רו אמר, והדת נתנה מבית דינם הצרק לכל ערת ישראל בכל מקומות מושבותיהם, שלא יראה ולא ימצא יהודי או יהודית אשר לתת יד לפושע הנזבר להרפים שום אחר מספריו או מכתביו מאיוה מין שיהיה, שיוכל הלב לחשוב והפה לדבר, ושלא להחזיק ביר מרעים לומרי ספריו וכתביו מאיזה מין א) עד כמה היו גדולים הנחושים בימי החשך ההם נוכל לראות מן המסופר על ר' משה זכות(יריר שפינוזה בנעוריו ומקובל אדוק ונורא, בעל מגיד השמים) בזקוניו: ,,שמעתי שבילדותו למר(זכות) לשון לאטין וכשהגדיל ומר על דעתו הרחבה התענה מ' תעניות, כדי שישתבח ממנו, לפי שהיה אומר שהוא לשון הקליפה ולא יעמוד יחדו עם רזי התורה"(גרץ 169,%, בשם תולרות, גדולי ישראל לגיפי),

|