44

חיי אנשי השם

כי אינו אלא הבל נדף, אשר זה שלש שנים בעיר ליוורנו אחר השררה רדף, ובכח זרוע שר צבא חיל הספרדים רצה ליטול את השם, ואח"כ שאל בפה כתב הרבנות, למעט בגנו"ת, זה הכסיל המוציא דבה ובא אחר וליב"ה: יוצא מהר חורב זרזיר אצל עורב, איש נבוב, ר' זלמן מלבוב, אשר שבועות וחדשים נתתי לו יד ושם בביתי ובחומותי, ואכל פיסות גם שנה תמימה, שכן בצל דליות, כי הושבתיו מלמד באחד הישובים, אשר תחת רשותי יושבים, ואכל ושבע ודשן, ושכב על מטות שן, בבית קרובי של שם, ועתה חלף רוח ואשם, אלו הם שני זנבות האודים, אשר בנו תלמים ומצודים, וסבבוני בכחש, כדי שיצא הרחש, ור' שלמה זלמן בפרט, הדרך לנגדי ירט, והעביר קול במחנה העברים, כי החזרתי לאיש הנזכר( לוצטו) את החבורים, יוצק בפיו( של ר' זלמן) עופרת רותחת עד שיהיו מעיו נחמרים". והנה כל זמן שהיה לוצטו עשיר היו מוחלים לו על כל עונותיו; אבל בדעתם, כי ירד מנכסיו וקרוב הוא לעניות, קראו רבני ויניציה אספה ויגבו עדות שליחיהם, שלמה זלמן מלבוב ועמנואל בליליוס. ביחוד הצטין בעדותו האחרון, איש שקרן וגרוע. הוא העיד, כי לפני ארבע שנים התפאר לפניו לוצטו בתהלים שלו. , כי יקח באחרית הימין את מקום התהלים של דוד ספר כי באחד מארגזי לוצטו נמצאו ראי, תער ונר של שעוה ועוד כלי כשפים, כלם שחורים בתיק שחור, וספר מלא השבעות ולחשים לס"מ ולשדים, והוא היה מתנצל כי הכלים דרושים לי לגלוח זקן, וכי הנר הושחר מהתגוללו כל הלילה על הקרקע. בדין וחשבון, שנתנו על דבר החקירה שעשו, ספרו שבבואם אל לוצטו התנהג עמם בבוז ובגאון ויעזבם לבדם בחרון אפו בחדר כי לא חפץ להכנע ולחדש את הבטחתו להפרד מעל מסתרי הקבלה, ויצא מן החדר באמרו, כי לא ברבני ויניציה הוא תלוי, כי אם באותם של עדת פדובה, שבמספר חבריה ימנה, ובמורו ובחותנו ובכן גבו את כל העדיות הדרושות. כדבר נִפְלֶה ראוי להזכיר, כי בין הפשעים שטפלו עליו היה גם עון דעתו את הלשון הלטינית. לשון זו היתה חשובה בין המקובלים ללשון השטן,

.

.