רבי משה חיים לוצטו 43

שר ררקל הר ררע רש רע חר חחח ררש ר/ ריר ררש ר/ ריק חר"שר חר רע רע",ררש רש חר ררר רע ררשרש חר ררל ראשי

וסבה קלה כוו לא אחרה לבא, גלגל העסקים החמרים החל ללכת אחורנית, לרגל המעמר הזה לא נמנעו גם תלונות בין השותפים, והריב סוף סוף הביא לידי חלוקה. לוצמו חפץ היה לדעת את אחרית הסכפוכים האלה ויפן אל סודות הקבלה לקפום על יריהם. מעט מעט שכח את כל הבטחותיו והתחיבותו וישב לעשות חבורים חדשים במקצוע הקבלה, אם אמנם לא בתב עוד בלשון הוהר, כי אם בעברית צחה, לוצטו היה מראה את בל אשר בתב לבסן מורו ומקבל הסכמתו להוציאו, היו מספרים גם בן, בי עבר בסן על דברו ומסר לתקמירו את כתביו הטמונים בארגז הסגור. כל זה הגיע לאזני רבני ויניציה, שהתעברו לשמע הדבר וישלחו מוגלים חרש להתחקות על מעשי לוצטו ולתת להם חשבון ברור. אבל זה עוד לא היה העיקר: לוצמו ראה, אולי אצל בסן, בכתב יד את אחד מחבורי ר' יהודה אריה. ממורינה, את הם' ,ארי נוהם", שבו הוא מחרף את הקבלה והזהר. ויקנא לוצטו לכבוד האחרונים ויכתוב ספר בקרת על ספרו של מודינה, בקרת נמרצה, שבה הוא מפיל ארצה את כל טענות מודינה ודבויו, ומרומם את ערך הקבלה. את הבקרת הזאת, בשם ,מאמר הוכוח", חפץ היה להוציא בהסכמת פינצי חותנו, בסך מורו והרב המנטובני בסילה(בעל ,אמונות חכמים"). רבני ויניציה הרגישו בזה פגיעה בכבורם, אחרי שמודינה, המבוקר על ירי לוצטוּ, היה רב בויניציה, אם על בבוד שמים היו הרבנים ההם מוחלים, הנה על כבוד עצמם לא היו יכולים למחול בשום ופן. לבשתם נוכל לאמר, כי במספר ששת רבני ויניציה היו בעת ההיא אנשים שפלים ביצחק פציפיקו ושלמה זלמן מלבוב. ע הכונת רוחם של הצמד הזה מעיר במקצת בסן, מורה לוצמו, באחת מאגרותיו, בדברים המסמנים היטב את רודפי תלמידו וסבות רדיפה: ,הוא יעקב בליליום(אחד השליחים של רבני ויניציה לפדובה לחקור אחר לוצמו ומעשיו) שתחלתו הוכיה על סופו, שקם עבשיו להיות ער חמם, וחם השמש ונמם, ומצא כדמותו כצלמו הוא ר"י פציפיקו מקרי"ן מפרי"ץ; כמשל התל ובעל החריץ, ולפי שמפרסמים את החנפים, המדברים און בתרפים, אודיע טבעו של הבליליום דלאו איהו יאה, ולאו גולתיה יאה,

יי

אן| לשטהאהישיייה­