42
חיי אנשי השם
שבט מוסר מורי הרב הנ"ל ושאר חכמי ישראל אשר יראה בעיניו, ולתשלום קיום דברי ונדרי הנז' מסרתי ליד מורי הנ"ל כל החבורים שחברתי עד הנה בחכמת האמת לגונזן היטב כאשר ייטב בעיניו. כל הדברים הנ"ל דברתי ועשיתי וקיימתי וקבלתי על עצמי בברית ושבועה ובחרם החמור הנז' לעיל בכל תוקף ובבטול כל מודעי ומודעי דמודעי וכו', כי באלה חפצתי לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם כי יראת ה' על פני, ולראית האמת חתמתי שמי פאדובה שלשה לחדש מנחם שנת הת"ץ לבריאת עולם והכל שריר ובריר וקים אני משה חיים בלא"א יעקב חי לוצאטו יצ"ו"...
את כתביו לקחו ממנו ויסגרום בתבה בשני מסגרות; מפתח אחד הפקידו בידי בסן, ואת השני לקחו להם שלשת נאמני רבני ויניציה. אחר זה נתנו לו כתב סמיכות לרבנות בזה היתה כונה דקה ודקירה עצומה: הקבלה והרבנות, הפשט והסוד הם שני הפכים; לוצאטו הופרד והוקרע מעל המחנה האחת, המקובלים, וחובר אל השניה, הרבנים,
;
הסערה קמה לדממה. אחרי חתמו את הבטחתו עזב לוצטו את כל עסקיו בקבלה וישב ויתבצר על אדמת הספרות, שירים יפים נשארו לנו לפלטה מן הזמן ההוא, בהנצלו מהזיותיו בעולם הדמיון החל לחשוב על חיי העולם הזה. בנסיעות וחברת ידידים חפץ למלא את חלל זמנו, אחת מנסיעותיו ההן היתה למנטובה, שם היה יוצא ונכנס בבית הרב דוד פינצי ויתודע, או הביאוהו לידי היכרות, אל בתו. כנראה היה הרב בעצמו השדכן והזוג נארש. לוצטו לא יצא עוד ממנטובה עד אחר חתונתו, והנה התחיל לחיות חיי משפחה. כשותף לקח חלק בעסקי דודיו והוריו. העסקים היו טובים, העבודה היתה רבה וידי לוצטו היו מלאות בה. רבים חשבו שכבר הוקרע הקשר הגרדי בינו ובין מסתרי הקבלה. הם לא הבינו לרוח האדם, אשר לא יוכל להיות שליט בו לכלאו מכל תנועה ודחיקה מבחוץ. רק סבה קטנה וקלה היתה יכולה להרחיק את לוצטו מכל עסקיו החמריים ולחדש בריתו את החכמה הנסתרה.