-| 0

-.-­

..--. 8-ל.א=

רבי משה חיים לוצטו 47

"שחר הר חר רחא חר ררל חר קר הלאל" אי יא הטרט רטררשרש רש ררש רש רשרשרע

תורת כהנים ומשנה תורה, ויהיה או יהיו מובדלין מקהל עדת ישראל ומכל רבר שבקדושה בעה"ו ובעה"ב, אל יהי לו או להם מושך חסר, יהי אחריתו או אחריתם להכרית, לכל דורות ימח שמם, ילבש או ילבשו קללה כמרם ותבא כמים בקרבו או בקרבם וכשמן בעצמותם, ובר מן דין עוד יחולו עליו או עליהם כל דברי החרם הגדול הכתוב בספר הכל בו אחר מהם לא יעדר, והשומע לנו בבל מכל בל ישבון בטח ושאנן, יפרח כזית רענן, ובצל שרי יתלונן אבי"ר",

החרם נחרץ. לוצטו ראה, כי לא יובל לו עור להשאר באימליה, חיות היו עוד, כנראה, בזכרונו. רדיפות אנשים אחרים. מתוך הכנסיה היהודית, כמו שפינוזה ואקוסטה. הוא היה, מוחרם", בל אוהביו ורעיו, מכיריו ומיורעיו התרחקו ממנו; רק ידירו בסן נשאר נאמן לו ועוד אחדים מאוהביו ותלמידיו.. ויגמר. ללכת לאמשטררם. בחרש כסלו תצ"ה יצא, בלוית בבית בני ביתו והוריו ואנחותיהם, לדרכו. אולם יותר מבל היה צר לו, כנראה, על תלמידיו והוראת הקבלה, כהיותו בררכו בבולון לא יכול להתאפק לבלתי פקוד את בני ישיבתו באגרת ולהלהיבם בלמוד הזהר, בל שורה ושורה של האגרת מביעה חביבות וגעגועים גרולים,

,אם אמרתי"-- יכתוב להם(ט' כסלו)-- ,אספרה כמו זר בעיני נחשב וקשה עלי פרירתבם לא תעצור בח לשוני לדבר ולא לבי להרהר אף כי ירי למשוך בעט סופר, בי מעת נשארתי לבדי מצאתי את עצמי כלב באין אברים, משולחת מאפרוחיה, ומה נאמר ומה נדבר והוא ממיבות מתהפך בתחבולותיו, בהדי כבשי דרחמנא אין לנו אלא שתיקה וכל מאי דעב ין מן שמיא טב! זאת תרעו נאמנה כי לא לבי הלך מן החברה הקרושה ולא יזנח לעולם תמימות אהבתכם, כן יהי רצון מלפניו לאסוף נדחים ולקבץ פזורים. ונזכה לשוש יחדו לעבורתו ית' כבראשונה אכי"ר,

הנה כי כן אחת שאלתי מכם אותה אבקש להחויק במישור מוסר עבודתכם לפניו ית' אל תרפו ידיכם, חוקו ואמצו ועל משמר תורתכם תעמרו הכן, ודעו וראו כי בדרך ישר אתם נצבים

אא ההאלוו אאא

.