48
חיי אנשי השם
ת"ל לפני ה' אלהיכם אל תטו ימין ושמאל ותורתו אל תעזובו ולימוד הזהר הקדוש יזהיר כזהר הרקיע וגם שאר הלימודים השתדלו להרבות ולא למעט חלילה, ותגבירו השלום ותרחיקו השנאה, ואש המחלוקת השקע ותכבה לעולמי עד; ואני הנני מתהלך לאשר תנהלני ימין ה' רוממה, ובכל אשר אהיה שמה הנני כולל עצמי אתכם ועלי דידכו קסמיכנא בכל אותם הסדרים הישרים והנכוחים אשר לא אוכל לבדי לעשות אותם" בלב שקט ושאנן הלך לוצטו מבולון לפרנקפורט ע"מ. תמים! הוא לא למד עוד להכיר היטב את תרמית בני האדם וידמה, כי בהיותו רחוק מאויביו האדוקים והנבערים עוד לא ידריכוהו מנוחה. הוא לא ידע כי עינם, עין האינקביזיציה הרבנית, צופיה למרחוק, וכי גם בפ"פ רשתם פרושה להכאיבהו
ולהציקהו.
כבואו פרנקפורטה שלח אל הרב יעקב הכהן מפרג את כתב ההמלצה שנשלח על ידו אליו מאת חותנו. בכתב ההוא דבר עליו פינצי, כמובן, טובות ויבקש את הרב לשום עינו על דרכיו ולהנהיגו בעצותיו בארץ נכריה. יחד עם הכתב בקש לוצטו על ידי השליח רשות מהרב לבקרהו בביתו. הוא לא ידע, כי כתבים אחרים, כתבי המלצה ערוכים בסגנון אחר מכל וכל מאת רבני ויניציה, מאת חגיז ואחרים, קדמוהו ויעברו על דרכו אל הרב הפרנקפורטי. האחרון נתן לו, לוצטו, הרשות לבא אליו ויקבלהו בשמאל מקרבת וימין דוחה. בראותו את הסתכלותו היתרה של הרב ובהבינו לרעה הנשקפת לו גם פה ממלשינות הרשעה תחת מכסה האדיקות וקנאת הדת, השתדל לוצטו בכל כחו להעלם ולהמלט מידי הרב. אבל כל עמלו היה לשוא, הרב הכיר בו, למרות כל השתמטותו, שהוא הוא הנרדף והעוכר, לדברי אויביו, את ישראל, ובדברים נמרצים במרה יתרה התחיל להוכיחו וליסרו, בראות לוצטו כי כל עמלו. להמלט לא יועיל התחיל להצטדק בדברים. באמתלת חולשתו וכהות עיניו, השיבהו הרב כי מוכן הוא לקבל את כל הצטדקותו ולהכריע את מי הצדק. אם רק יסכים להציע כל טענותיו לפני בית דינו ובתנאי שיקבל עליו את כל אשר יגזור האחרון. באין
ע
מ
א
ום
ום
וב