רבי משה חיים לוצטו

בָּנוּי וְהִנּוֹ אַךְ תּחוּ וָבֹהוּ יָמִין רְאֵה וּשְׂמֹאל שׁוּב נָא הַבִּיטָה מֶה עַל מְכוֹנוֹ בַּמִּשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּמְצָא מְכוֹנָן. אַךְ אֶת־זֶה חָזִיתִי עַוְלָה כְּמוֹ פוֹרַחַת

בֵּץ הֶעָלָתָה וַתִּגְמוֹל שַׁלְטֶת זָדוֹן וְלָצוֹן עַלִיזִים יִמְשׁוֹכוּ גּוֹי לֹא מְעָט אַחַר הֶמְיָתָם שֶׁקֶר וּמְתֵי אֱמוּנָה עַד־אֶרֶץ שָׁפָלוּ לֹא נִפְרוּ בַּחוּץ כָּל־מַיְשִׁיר לָכֶת עַל תָּם וְסָר מֵרָע הַלְעַג יַלְעִינוּ נָקִי וּבַר לֵבָב פָּתִי יִקְרָאוּ זְמָּה מְזִמָּה לָמוֹ

רֶשַׁע תְּבוּנָה, אַף תַּהְפּוּכוֹת דָּעַת.

$ 1

על זה יענהו יושר בתלונות על גורלו, על חיי ההבל, השאון והרעש, ששמחת עליצותם כזב ושקר, והמית המונם אין, אף פעלם מאפע". והוא הולך ומתפעל מחיים שאננים

בחיק הטבע:

מִי יִתְּנֵנִי עָיִט

מִבַּד לְבַד אָעוּף בֵּין סַבְכֵי יַעַר עַל הַרְרֵי עַד בֶּטַח

בֵּין צֶאֱלִים בּוֹדֵד נַפְשִׁי תַּרְגִיעַ

כִּי לא

בְאַנְחָתִי אֶתְהַלֵּךְ תֶּמֶס

בֵּין מִצְהֲלוֹת קִרְיָה וּשְׁאוֹנִי קָרֶת רוֹעֶה עֲדָרָיו נַעַר