|

| | , |

י60 חיי אנשי השם "יק ית ילט שת תיתשת 22 ל יו ה לו את התהלה לאשה. התנאים נעשו, למרות בוו התהלת לחתנה. בין כה ובה בא יושר לעירו ולא הכירוהו לבן אמת. רעו היה שבל, בימים ההם התורע אל התהלה ויאהבו איש את רעותו. אך רבר ההמון היה חוק על בתו לתתה רק לרהב, זיהי בעת משתה החתונה ורהב ותרמית שמחים וטובי לב, והנה דעש גדול ופערה ויותץ הבית. כל הקרואים ראו בזה יר אלהים. ויחלו לחשוב בשלמי הרעה הגדולה הואת, וימצאו כי קצף ה' על דבר שנעשתה החתונה לא בהוגן, בי התחפש הרהב בבגרי היישר, ויבקשו את הרבר לפי עצת אחר הוקנים במשפט וימצאו את סמני היושר האמתי, ויקראוהו ותהי לו התהלה לאשה. הפתשגן דומה מאר לאותו של, מגדל-עז", ועור נופל הוא ממנו. אבל מה רב המרחק בהרעיונות. ב,לישרים תהלה" לא נראה עוד את הנער ההוזה והחולם. פה נראה איש בריא ומנוסה, מוכיח ופלוסוף. לא מעטות הן המרגליות הפלוסופיות והמוסריות בררמה זו, הוא ראה כי היושר הוא בן האמת ותולדתה, והתהלה היא בת ההמון, כי המון העם הוא המהלל דבר או המגנה אותו, ובלכת כל העם בררכי האמת לא יהללו ולא ישבחו כי אם את היושר; והתאוה היא שפחת האמת, ותולרות התאוה הוא הרהב, והמגרילו הוא הרמיון הכוזב, ובמשול המבוכה בעולם בהתקלקל הדרכים והתעוותם, אז ישגו ברואה ויחשבו את הרהב לתולרת האמת ואת היושר לא יכירו; הוא ראה כמה בהיותם בעם מתהוללים והם בוערים תפושי זהב וכסף, ומגדילים לעשות בשוא ושקר, ובל זה הוא פועל התרמית, והשכל כאח ורע ירריך לאיש ישר, ואחרי כן יואל אלהים, השומר אמת לעולם, לאחוז במשפמ ולגלות. ערות רהב ולהצדיק את היושר ולו תנתן התהלה, כי לו משפט התהלה באמת,

ומה יפים הם דברי שכל אל יושר(חלק א' דבור ג'): מפלדאשָר רואֶה יום יום אָנכִי הַן זֶה בְּעִיני זר לא אַדעָהו

אִיכָה כְּהַים אֶל עוּלָם יאמָרו