רבי משה חיים לוצטו
הררש ר שרח ררש חר" רש שרשי שר רש רשר חר ר/ ררש ר חר ררש ררע
ד'ש' 2
שירת ,לישרים תהלה" מאותה שב, מגדל"עז". באחרון הננו מוצאים את השפעת המקרא ודמיונות הוהר ושפע תמונותיו, תמונות אידיליות, אולם בולישרים תהלה" אנו מוצאים את הפילוסוף והאיש המנוסה שהרבה, הרבה למדוהו מקרי החיים ונסיונותיהם, ה,לישרים תהלה" הוא דרמה אליגורית. המחבר הגלים את המושגים המפשטים, הלבישם עצמות ובשר, וגם נתן להם את שמם העצמי, המופשט, ותכלית הספר היא פלוסופית. במלואה, בעוד שאותה של ,מגדלךעז" היא לירית,
הרבה ראה המחבר בחיו מתחלת רדיפותיו עד בואו אמסטרדמה. הוא ראה שראשית ההצלחה המדומה היא ילידת השקר, העול, החמס והתרמית, והגאוה ופי תהפוכות; הוא ראה מעידת רגלי היושר, נפילת האמת, והתהלה נכבשת לשפחה לפני אהד מעבדי אמת הפחותים, וילדי האמת לא נחשבו למאומה; הוא ראה בצרת ילרי התהלה, עבדים מושלים ונכבדי ארץ כורעים ונופלים לפניהם; וכל זה עד זמן וערן, ער היתה הרוחה, והיושר הורם קרנו, האמת נעלתה והתרמית הושפלה כי נגלה קלונה. הפתשגן(הפכולה) איננו כאן מן הרברים העקריים, העקר הם רק הרעיונות הנעלים ואחת היא באיזה חום נקשרו. אולם הפתשגן בעצמו הוא פשוט בתכלית:
,לאמת ילד בן ושמו יושר. להמון היתה בת ותהלה שמה, ויכרתו ההורים ברית ליעד את בניהם ולארש את יושר ותהלה בשיגדלו. ות אוה שפחת האמת ילרה גם היא בן ותקרא את שמו רהב וויגדל בבית האמת ביחד עם יישר. ויהי היום ויבא צבא האויב ויבוזו את העיר וישבו אנשים. ובתוכם גם את בני האמת והתאוה, וירא אמת כי נשבה בנו ויעל למשפט השערה, ויכתוב בספר ויחתום לפני המשפט כי שדרו השודדים את בנו ועברו, ועתה למען לא יתחלף בנו בעבדו באחרית הימים פרש את מימניו לפני המשפם, לבלתי יתחפש רהב בלבוש בנו האמתי. ומגורי אמת קרו ויאתיו. בן שפחתו התאוה נמצא ולוקח ביתה ד מיון ויגרל שם. ויהי בי גדל וישאהו ת ר מי ת רעו להתחפש ליושר ולקחת לו את התהלה בת ההמון לאשה. ההמון האמין ויקח את רהב מבית דמיון ויתן