רבי משה חיים לוצטו

כִּי־אֵלְכָה אֶרְאֶה, דָּבָר אֶשְׁמָעָה אָשׁוּב וְאַגִּיד לָךְ אַךְ הַשְׁקֵט אַתָּה

וּנְהַג כְּחָכְמָתֶךָ

·

כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבָּךְ וּמְזִמּוֹתֶיךָ הֵן כָּל־גְּבוּרָה אֵין בִּגְבוּרַת גֶבֶר, כּוֹבֵשׁ בְּעוּ יִצְרוֹ, שַׁלִיט בָּרוּחַ; רַק לֵב אֲשֶׁר יָסִיר מִמֶּנוּ כַּעַשׂ הוּא לֵב אֲשֶׁר־יִשְׁקוֹט, הוּא לֵב יָנוּחַ

65

הדרמה לישרים תהלה" היא פלוסופית- מוסרית. קשר רב בינה ובין יתר ספרי לוצטו הפלוסופים המוסרים, שחבר בהיותו באמשטרדם. היסודות הפיוטים מונחים רק בצורתה החיצונית. בידי המחבר עלה להלביש את המושגים והדעות המופשטים בפיוטים יפים ונעלים, העולים על כל אשר יצא מקלמוסו עד אז במקצוע הפיוט, בין יתר מעלות חבור זה לא קטון הוא ערך הסגנון. בעוד שהיה יכול המחבר להשתמש בפסוקים ובשבריהם הקרובים לו כל כך, בחר לו סגנון עצמי בריר וטהור ומצוין במינו. ספר זה היה אחר כך למופת לצעירים רבים שהלכו בעקבותיו. ביניהם ראוי להזכיר את שם תלמידו פרנקו־מנדיס, צריך רק לזכור את הלשון העברית בתקופה ההיא כדי להעריך את מעלת כתבי לוצטו בפרוזה ובפיוט ואת

סגנונם.

את הספר הדפיס רק במספר חמשים אֶכסמפלרים, שחלקם בין הגבירים הספרדים אשר באמשטרדם, בתור המשכת פעלו. התאולוגי של לוצטו נוכל לחשוב את ספריו הקטנים: דרך חכמה", מאמר על ההגדות" ומאמר על

העקרים". דרך חכמה" הוא וכוח בין רב ותלמידו להדריכו בדרכי החכמות. תוצאת דברי הרב היא שכל הרוצה להיות חכם ה 5

.