.

רבי משה חיים לוצטו 7 המוסמבות הכתובה, והמאה הי"ז הגלימה את המשיח על פי למודי הקבלה.

והש"ע לא חדשה היה,

עור מחתימת התלמוד ואילך עשתה היהדות פעם בפעם נסיונות לבסם בפעם אחת לדורות את כל הרדינים והמנהגים ולהלביש את כל אלה מוסמכות ומומחיות תמידית, אולם הנסיון האחרון-- הש"ע-- קנה לו, הורות להסתגלותו של המחבר לררישות דורו ולבלתי הבימו על כל מוסמכות הקודמת לו, אותה הפפולריות והפרסום, שנמנעו מפעלו של הרמב"ם. קלות"הבנתו של הש"ע עלתה על כל החבורים ממין זה שקדמוהו,

אולם סגנונו של הש"ע הראה עד מהרה את ישנותו. עקרו שהניח לו, שאין בנו כח להעמיר משפטי הדת על תלם(חשן משפט ו" ה') התאמת במהרה, הש"ע שחובר במצב ידוע של היהודים לא היה יכול לבלתי התישן במקצת עם חלוף המצב. חקי הנשואים לא היו יכולים לצאת לפעולה כאותם של ירושה, ונשארה אמנם מוסמכותו של הספר בעוד שחקיו היה מוסבים ומפורשים באופן אחר. לקיחת חלק של בני ישראל במקצעות המסחר ועניני הצבור התישה כח הפעיפים האוסרים למוד חכמות ולשונות זרות. אגרות קשות ותלונות שונות אל חצר המלכות החסירה את הרבנים את תקפם הקדמוני בתור שופטים. לבסוף הוכרחו היהודים לתת היתרון לחקי האזרחים על ריני האמונה בעניני עבודת הצבא, ככה הלך הש"ע והיה לספר איריא לי לשומרי אמונים, אידיאל רחוק בה במדה כמו ישוב הארץ וקיום המצות התלויות בה: והחזרת עבורת הקרבנות ע"י הכהונה הירושית, שלמרות בלתי אפשריותם נשארו בחזקם. ובעוד שהרוב היה מאמין ובמוח שעור יבא זמן ומקום שבהם יוכל הש"ע להיות מקוים בשלמותו,. בכל תכנו, הנה בו בזמן המיעום-- ומיעוט ההולך ומתרבה--- חשב את הש"ע לנושן וצריך חלוף בטוב ממנו.,

ואת הטוב ממין זה, שהיה בכחו אצל האנשים החפשים: ההם לנצח את הש"ע, מצאו בהקבלה,

פולניה ומורקיה היו שתי הארצות שמהן פנת הש"ע והקבלה, שתי המרינות האלה היו למקום מקלט לכל אותם היהודים, אשר ,,.