74

חיי אנשי השם

בהתנהגותו ועשה מעשים גרועים. באחת, לוצטו היה בן- דורו. נוסף על זה היה בו זרע רב של פיוט ודמיון, שלא היה כל כך בכל בני דורו והקודמים לו; גם חלק הפיוט היה צריך להשתקע בתהום הדמיון, כי לא היה בכחו להתפתח בתוך הגיטו הפדובני הצר, בעל שלשת רחובות של שדרות בתים קטנים ואפלים, שבכחם להפיל מרה שחורה על כל המתהלך בהם, ולא לעוררו לאמר שירה, אל־נא נשכח כי אייבשיץ היה ברוחב דמיונו והזיותיו. וברוב שנונו זעיר אנפין בפני לוצטו. ומה היה סופו?... מלבד הרבנים שהכו את הזרע קודם יציאתו. פעלה על עצירת הזיותיו במקצת גם ידיעתו. בהספרות הלועזיות.

כן, לוצטו היה בן- דורו. המעונה במדה יתרה, כמו הנאור ממדרגה הראשונה, לא יוכל להסכים עם מצבם הנוכחי של החיים ודורש לתקנם, להיטיבם. לעזרה חמרית לא היו יכולים לקוות. בשביל בר־כוכבא מ מ ש י היתה התקופה מאוחרת ומוקדמת כאחת; על כן היו העינים נשואות אל השמים, שם, במרומים אין־קץ, במרחב אין סוף להזיה ודמיון בקשו את הבר- כוכבא הגואל, או לפחות את השפעת נצוצותיו על בחירים ידועים ומדומים, מפתים ומתפתים; ובמספרם דמה להיות גם לוצטו על אדמת הקדש...