רבי משה חיים לוצטו
ו יאר רא רש חר ררע חר רש חר שר רשי שר רש רשרש" השרשרשרש רש רשרשרשרשרשרשי
דברי ר' בנימין הכהן, שהיה אחר מחסירי ר' נהן, באנרתו אל ד' יהושע השיל מוילנא-- ,בפה קדשו שאין לְכַוֶן בכונות האר"י ותלמידיו, יען בי בבר קמה שבינתא מעפרא, ובעבור זה אין לבכות על החורבן, ולומר קינות",
זהו המקור למעשי לוצטו וחבורתו ול,אתחלתא| רגאולה" שהלהיבה את מוחותיהם ,.,
מלבד למורי הקבלה היה לוצטו עוסק, מעת לעת, גם בחקירות לשון עברית ובפיום.
עוד בהיותו בן שש עשרה, בשנת תפ"ג, במות יחכ"ם רבו, קונן עליו לוצטו קינה גדולה ויפה,> המצוינת ברעיונות רמים ונשגבים ובסגנון נעלה. הלא זה פלא! בכל פיוטיו אין אף זכר לרמוי הקבלה והנהו.פימן עברי. מהור ונעלה, בעוד שרמ"ו ורב"ך ויתר גרולי המקובלים, שלקח לו למופת, היו מאחרים את הקבלה והפיום ומשתמשים בהם בערבוביה.
מיום ד' פיון תפ"ו ער ר"ח שבט תפ"ו עבר לוצטו הרבה ובחבה יתרה בספר זמירותיו שחבר, בעקבות מומורי תהלים, במספר ק"ן. פעם בפעם היה עובר ומשתעשע בחבורו זה ומגיה ומיטיב את נוסחותיו. לפי ערות מורו בסן, באחת מאגרותיו, היה הספר מלא ,מחקים וטשמושים כדרך כל מחבר דרך הטבע שכותב ומוחק וחוזר וכותב", בסן. מעמיד הנגינה על חבור ספר זה, בררך הטבע", כי ספר תהלים הזה עורר ערעור גרול מצר רבני דורו, והוא הםב בחלק גדול מרריפותיו וחרמותיו שסבל לוצטו אחר כך במשך שנים רבות, הודות לחבוריו, היו מאשימים אותו: ,,שחבר ק"ן מזמורי תהלים במקום תהלים לרור, ופשם ידיו בדוד משיח אלהי יעקב ואומר שהן במלים לעתיד לבא, הלא ראינו הקב"ה קורא משיח לעתיר על שם רור, במה שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ואף שהוא אומר אשר בשקר דברו עליו לאמר כזאת שק"ן מומורים יהיו בטלים, אעפ"כ חוצפה נדולה שמרמה עצמו לרור שחבר ק"ן מומורים", בדברים האלה חרץ משפטו על ספרו זה הקנאי הרורפו אחר כך, ר' יעקב