רבי משה חיים לוצטו 41 יי ,לשון למודים". מלאכה זו כבר תעיר על פימן גדול ונעלה. ביחוד מצטינים מונולוגי שמשון, ודבריו האחרונים לפני מיוזתר הטרגית: אֶת מִשברי לַבִּי אָנִי אַכְרִיעַ, לבט ְבוּרֶה ונפשי אָמִיתָה; אָמוּת כָּמות גְּבור וְאֶז אַרְִיע, אַחַיָה בְמותי וּכְאָבִי אַשְבִּיתָה. אָמוּת, מות לא אָנוּר, אַטְחַק לַפֶחַד, תָמות נפשִי עם פְּלְשְתִים גַם יָתַד. בהיותו בן י"ז שנה חבר את ספרו 1 למודים", הוא תורת. הסגנון בכלל והעברי בפרם, בשלשה חלקים. נפלא הוא אמץ רוחו ובטחונו של הצעיר הזה בעצמו, בת את הרוגמות מפיומיו הוא. במקומות שחפרו לו הדוגמות מן המוכן, לא התעצל לחבר מחדש. בספרו זה הראה, מלבד ידיעותיו הרבות והכלליות, גם את סגנונו בפרוזה הטהור, וביותר יִכֶּבד בעינינו אם נזכור את סגנון הספרים העברים שנשארו לנו מזמן ההוא. בשנת תפ"ז היתה חתונת ירירו ישראל בנימין בן ר' ישעיה בסן רבו עם בת ר' מנחם רפאל קרקוביה רב ויניציה. כמנהג יהודי אימליה יצא לוצטו בספר פיוטי חרש מקדש לכבוד החתן והכלה, שם הספר הוא, מגדל עו" או ,תמת ישרים", דרמה אירילית, שבה שם לו לוצ טו למופת-- אם אמנם לא כל כך כמו בספרו ,לישרים תהלה"-- את הספר האיטלקי הקלםיPastor Fido (רועה נאמן) מאת Guarini, ורבים מציוריו ורעיוניו לקוחים המה מן הספר האיטלקי הוה. יפוד הדרמה הוא מוסרי: נצחון הצדק ומפלת הרשו תוכן המחוה הוא פשום בתכלית ומלא תום: ,מגדל היה בראש הר עז מהררי קדם, והיה המגדל ההוא מבצר אמיץ וחזק, וגנה על ראשו טובה מ..ד, ואיש לא יבא כו, בי כל מבוא לא נמצא לא, יעבר המלך רם בכל מרינות מלכוהו