12

חיי אנשי השם

.

קול לאמר: אשר יבא אל המגדל ואל גנו יעלה, ונתתי את ש ל ו מית בתי לו לאשה; כי אמר יד אל תהי בו, כי מעוז לי הוא; ושלומית היתה יפת תאר ויפת מראה. ויהי היום והנה נער עובר, שלום בן מלך ענמים, ויפן אל המגדל ויראהו והנה אין שער להמגדל, והגנה עליו מלמעלה, וישקף אליו ויבן בכל ההר, וימצא מערה לירכתים בנקיק סלעים ותתכס דשא, ויבא בה ויתהלך בה, והנה הוא מבוא המגדל, ויעל למגדל, וימצא שער לו, ויפתח את דלתות השער, ועל פניו כטיט מדבק, כהפתחו ויפול ארצה, ויעל אל הגנה, וילך בה ויצא, ואת דבר המלך לא ידע. ויהי בעבור איש, זי פה שמו, אשר שמע את דבר המלך, וירא את הפתח, ויתמה ויחפש ויחקר, וירא כי אין איש, וירץ אל המלך ויאמר: יתבשר נא אדוני המלך, אשר מצא עברך אל המגדל מבואו, וגם באתי בו, ואל הגנה אשר עליו עליתי, וזה פריה. וישמח המלך מאד, ויקם מכסאו ויחבקהו וינשקהו, ויתן תודה לה', ויאמר לתת את שלומית בתו לו לאשה בימים ההם חשק שלום בשלומית ותכל נפשו אליה, ושלומית אהבתו, כי נבון דבר הוא, גבור חיל וטוב תאר; ותתרע שלומית את זיפה מיראתה את אביה, ובלבבה מאסתהו, ויודע לעדה והיא בשלום חפצה, ותצרור את שלומית, ותתנכל אותה להמיתה ויהי היום ותשלח עדה את שפחת שלומית ובידה מנחה מאת שלומית לזיפה, ושלומית לא ידעה. ודבר עדה את זיפה ביד משמע עבדה בסתר לאמר: השמר לך כי היום שולחת שלומית מנחה לך להמיתך. ויגד משמע לאיה אוהבת זיפה, כדברים האלה. ותלך איה ותגד לזיפה, ויבא לפני המלך. ויהי בבוא מנחת שלומית וינסוה, ויראו כי מות בה, ויצו המלך ויתפשו את שלומית ויביאוה אל רחוב העיר להשרף, והמוקד מבוער לפניה, ויבא שלום וירא וירץ לפני המלך ויאמר: בי אדוני העון, והמלך ובתו נקיים, תהי נא ידך בי המלך, הרגני נא הרוג, ושלומית חיה תחיה. ושלומית צועקת: לא כן, אבי, למה תחטא בדם נקי, אנכי החוטאת, המיתני ומדוע ימות שלום וצדיק הוא, ודמו ידרש מיד המלך. ויהי הם נדונים, ויאמר שלום: אבל אשם אנכי בנפשי, על דבר המגדל אשר לא יראתי לנגוע בו, והנה