רבי משה חַיים לוצטו 5 פוקלים למטה בארץ ומחזיקים כחו של הקב"ה, ואו הכח שנהחוק מראה הודו במשרתים העומדים על פקורת המעשים לעשותם כפי מה שהוא מתעורר לעשות. ולכן כל התעוררות שיהיה המלך ב"ה מתעורר לעשות יראה הענו במשרתיו העומרים על פקודת המעשים לעשותם כפי מה שהוא מתעורר לעשות בזיו המגיע לו ממנו,

התעוררות המלך היא ממעשה ישראל, הרי ישראל עיקר הבל.

עוד תקון גרול נעשה ע"י בני האדם, שאין ביר מעשי המלאכים להעביר את היצר הרע יען כי איננו אצלם, אבל בני אדם שיש להם יצר רע הם יכולים להעביר אותו, וכדי לתת להם כח יותר שיעשו את התקון הזה בבח נדול, מה עשה? נתן להם שני הערלה, שהן כל הזמן עד שהאדם נכנם למצות, ואז הס"א מתדבקת בהם יותר. אך באותו הזמן העונות אינם נחשבים והתורה, אדרבה, היא חשובה יותר. והוא ענין הבל פיהם של תינוקות וההבל משבית המ"א לגמרי,

קודם שהאדם נולד מלמרים אותו כל התורה כולה, וזה לתת בח לנשמתו קודם שתכנם בגוף, שההיה כלולה מכל התורה, לתקן בל מדרגות הקדושה בראוי, אבל בצאתה לעולם בא מלאך ומשכחו. וזה כדי לתת מקום ליצר להתאחו בו, שאם לא כן היה נגרש מכח הקרדושה והיה שב להיות כמו מלאך. ובהסתם בו אור התורה והס"א שולטות בו נקרא הזמן הוה שני הערלה שלו, וכמו שערלה בגוף מעבירים אותה אחר ח' ימים, כן הערלה הפנימית, שהיא ערלת הלב, אינה סרה אלא לאחר י"ג שנים זיום אחד, ולכן בל אותו הזמן הוא פטור מן המצות, ובהמשך הזמן הוה, זמן הרחק הערלה, ההבל היוצא מפיו מכניע הם"א ושוברה ש ב יר ה גד ולה. וחוור וממשיך הכח של התורה שקבל בראשונה קורם שנולד, וכיון שהשלים לקבל הכח אז יש לו לעשות ולכן הוא חייב במצות.

והנה התקון הגדול נמצא ביר האדם ולא ביר המלאכים, ועל כן וראי שהוא עיקר בל הבריאה. ולא היה ראוי לו לבקש עסק אחר אלא עבודת ה', הוא התכלית שבעבורה בראו הבורא, וכל