רבי משה חיים לוצטו 7 יתת חיש ילרטאית את את טת ואר בתות: בת א' אומרת כבוד אלהים הסתר דבר, אין לך עסק בנסתרות; בת ב' אומרת יראתי לגשת אל הקרש מפני האש הגדולה, היא הקליפה שקדמה לפרי, בי נלכרו ברשתות הקבלה במה וכמה שתעו אחרי שבתי צבי ויעברו על בל התורה; ובת ג' אומרת שמחמת עומק המושג וקוצר דעת המשיג לא תוכל ללמור' את החכמה הזאת. והוא סותר את דברי ב' הכתות הראשונות ולהשלישית ישיב: לא עליך לגמור, ולצורך כת זו ותועלתה חבר את ספרו ,קל"ח פתחי חכמה", ביאור הנחות קבליות, שמצא בכתם. יר ישן, בדרך קלה, בדי שאחרי קריאת ספר זה ילך כל איש לבטח ב כל ספרי הקבלה ו,להבין כל דבר על בוריו", בי הקבלה ,היא רואה למי שאין שנל לו ובפרט למי שעסק בחכמת הפילוסופיה. ותכלית שלא הגיעו בשבלם ועמדו מרעיר ולא מצאו ידיהם ורגליהם בענין בריאת. העולם, איך יהיה רצון מי שאין לו תבלית וגבול כבוראנו ית' וית' ב"ה וב"ש לברא עולם ב"ת וב"ג ער שיש בעולם בריות חלשות כ"כ שבן לילה היה ובן לילה יאבדו וכולם מושגחים ונבראים וחיותם ומציאותם ע"י רצונו יתברך שהוא בלתי גבול ובלתי הכלית"(חוקר ומקובל עמור ב"ו),

זוהי שטת לוצטו בשמוש הקבלה ויחוסה אל החיים והמעשה. רק בחלקה וה, בחלק המעשי של הקבלה יש לו ללוצטו דרך מיוחדת; אבל בחלקה התאורי, העיוני, של הקבלה הוא הולך על הרוב בדרך המקובלים שקדמוהו ורק בפרטים הוא מחולק.

שטתו בחלקה המפשטי של הקבלה היא בקירוב:

חכמת הקבלה באה להורות אותנו מחכמת העצם העליון, סחר חוקת ההנהגה, ואיך הוא מסבב ומנהיג את העולם. העצם העליון הוא המאציל מעצמו את בל הבריאה באמצעות רצונו. בעצמות המאציל אסור לדבר כלל, ועל כן כל הדברים הם רק: ברצונו לבד, כי זה קרוב ביותר אל השכל. בריאת העולם לא היתה אלא בפעולה מוגבלת ולא לפי יכולת המאציל שהוא בלתי תכלית, כי אלמלי ברא בכל יכלתו היהה הבריאה נם כן בלתי הכלית. ואם כן יש שתו בחינות: י כו לת, והיא בלתי הבליתית ,.

ורצון, הוא שיעור מה שרצה המאציל בתכלית וגבול, הקבלה: איננה מתעסקת אלא ברעונו של המאציל ולא ביכלתו; כי בהיות.