רבי משה חיים לוצטו 41 לי הוה הי הי לי"ה הש הארה הבהאה לאלא וצלאיי אמנם כבדוהו אנשי ערתו גם מקודם וגם ידעו שיריו רב לו בקבלה, אולם לא ידעו במררגה כזו,. עד כמה כבדוהו נראה מזה, כי בימים ההם, אשר מקובלים וחפירים אנשי מעשה לא היו חזון יקר, היה עובר לפני התבה בבית כנסת האשבנזים בימים"הנוראים, למרות היותו צעיר ורוֶק,. בעור שהנשואים הם אחר. התנאים הראשיים בריני הש"ץ, ולתכלית זו עשה לו פירושים ונמוקים על דרך הסור במחזור שלו, כדי לכון בהם בשעת התפלה.

בין התלמידים שנתחברו אליו ושהועילו לרעתו ופרםומו נמנה גם פולני צעיר, יקותיאל בן ליב גרדון מוילנא, שעבר בדרך רחוקה מעיר מולרתו לפרובה ללמור את תורת הרפואה באוניבר: סיטה דשם, אחרי למדו הרבה בארץ מולדתו תלמוד וספרות ישראל, בחרש תמוז הפ"ט בא אל לוצטו ויחל ללמור אצלו את הקבלה. בהיותו בעל דמיון ומתפתה בטבעו שכח יקותיאל את כל

אשר לו בעולם וגם את הרפואה, שלמענה עבר בדרך כל בך רחוקה, ­

נטש, ויהי מסור בבל לבו ומחשבותיו ללוצטו וקבלתו, שברותו עברה כל גבול. הוא שבח בעצמו עד כמה היה יבול להויק הפרפום לו ולמורו, ובירח אב תפ"ט ערך אגרת מלאה השתפכות דמיונו והזיותיו, וישלחה בטעות אל פרסור החצר בוינא ר' מררכי יפה, יקותיאל רצה לפנות אל מאיר הרשל, המכונה פסינג, מוחר עשיר בוינא, אשר, בהיותו נפתה אחרי הבלי שבתי צבי, היה מחסה. לליבלי פרוסניץ ואייבשיץ. וכן נגלה, בלי צריה, סודו וסוד מורו על ירי אגרתו זו.

-- עתה באתי-- יאמר יקותיאל באגרתו-- על דברי תורה, להוריע ארוני איך שמתנה טובה נתן לנו הקב"ה מבית גנזיו,, והוא יש כאן בחור אחד רך בשנים בן כ"ג שנים, קרוש יאמר לו ה"ה מ"ו בוצינא קרישא, איש אלהי ב"ש בהר"ר משה לוצטו, והנה זה שתי שנים וחצי אשר נתגלה לו מלאך מגיר קרוש ונורא והיה מגלה לו סורות נפלאות אף גם קודם לוה כשהית בן י"ר שנים היה יורע כל כתבי האר"י בע"פ, והיה נחבא אחורי הכלים ולא גלה זה הרבר אף לאביו ופשיטא לשום ארם והנה מה' היתה זאת שנתגלה לי ע"י סבה, אין באן מקומו לכתוב הענין, והנה זה חדש ימים שאני משמש אותו ודולה מים חיים