רבי משה חיים לוצטו 8 טררא רט ריר" חר חר" א אי וגם אחרי שלחו את האגרת הזאת לא יכול להתאפק ואחר עבור ירח ימים שלח אגרת שנית אל הרב יהושע השיל מוילנא, המלאה גם היא שבחי לוצמו וספורי גדולתו וקדושתו, בצרוף דף אחד מס', הוהר החרש", ובאלטונה(בגרמניה) חי בעת ההיא הקנאי, הלוחם מלחמת הרת והרדפן המבער אחר כת שבתי צבי, ר' משה תגיו. הוא היה גם בעל מלחמתו האחרון של הנובל נחמיה מיון. תובן אגרות יקותיאל החל להתפשם בארץ ויעבור מפה לפה, ויגיע גם עד אזני חגיו, והוא היה אז זקן מופלג. ויהי בשמעו את דבר המגיד וההתגלות של לוצטו לא היה לו בל ספק, בי שבתי צבי חרש צומח באיטליה, זו ארץ הקבלה והמיסטיציסמום, שלא היתה מוזרה לו אחרי עברו בה לארכה ולרחבה בשכבר הימים בתור משולח ירושלמי. ויחגור הוקן הוה את שארית כחו ולא נח ולא שקט עד עכרו את לוצמו וער בצעו את חפצו להרחיקו מעל הקבלה ומעל חבוריו היקרים לו מנפשו, כדי לשרש את הנטיעה החשורה עורה בזרעה. ביום מ"ו חשון ת"ץ השיג חגיז העתקת שתי אגרות יקותיאל ויריצן אל רבני ויניציה, זו העיר שעוד מימות ר' יהודה אריה ממורינה רבה היתה מפורסמת למקום משכן ההגיון התלמורי הבריא, המתנגד לכל םוד ומסתרים, בצירוף אגרת קצרה אבל נמרצה הכלולה ברברים האלה: ,אתם הרי ישראל מורי ורבותי, חכמי ורבני ומנהיגי ,הק"ק שבגולה מוטל הרבר לקרוע על כתב זה, וכאשר ,הם קרובים אל החלל לדרוש ולחקור ולעקר מן השרש ,חברה רעה זו קודם שתתפשט צרעתה בין ההמוניים, ,ולרון את כל בני חברה זו כרורפים את ישראל, ואני. את ,נפשי הצלתי, כ"ד משה זעירא דירושלים תוב"ב חגיז נר"ו, ,יום ג' ם' מרחשון שק"ץ הם לכם לפ"ק". למרות בל כברם את חגיז לא יכלו רבני ויניציה לצאת נגד לוצמו, בן משפחה עשירה ומיוחםת, וגם בגלל שמו הטוב וכבודו בעיני העם, ברעם וברעש כדרישת הקנאי הוקן; ורק זאת עשו, בי שלחו. אל לוצטו את תוכן האגרות ודרישת. חגיז, וייעצוהו ג 9