רבי משה חיים לוצטו
לאלהים מגיני ארץ אף אל קנוא הוא, תצמח מארץ אמת ושבו בני ישראל אל ה' אלהיהם בכל לבם ולא ינוסו מברכת ה' ולא ימאסו בטובתו בי אל מסבות מתהפך ומחשבותיו עמקו ועצתו היא תקום, ואתם רבותי תשאו ברכה מאת ה' להשביע נפשכם בל ברכה ושלום וזרחה לכם שמש צדקה וכל טוב אכי"ר",
הבאתי בזה בכונה במעט את כל טופס האגרת המלאה לה ענין, אגרה שמתכונתה היא יותר. אפוסטולית מאשר מצטרקת. רבני ויניציה לא חשבו גם לנחוץ להשיבהו עליה. לוצמו ראת בי כלתה אליו הרעה, כי עור הוסיף באגרתו להכעים את רבני ויניציה, וימהר לבקש לו מפלט וחסות. בצל רבני קהלת ליבורנו שהיתה קן במוח להקבלה. רבים מתלמידי ר' בנימין הכהן, ובתוכם הרב המקובל יוסף אירגם, היו בליבורנו, גם רעים פרמים היו לו שם, ובתוכם עמנואל בלבו, שכלה למודיו בפילוסופיה וברפואת באוניברסיטה הפדובנית ושלוצטו הקריש לו שיר ביום קבלו את הדיפלום, כלבו היה אז, כנראה, שנים אחדות כבר בליבורנו ולא ירע מכל מהפכת לוצמו והנעשה עמו. ועל כן פנה אליו האחרון באגרת מפורטת, שמקצתה ראינו למעלה, בעין ודוי על נפשו ואשר עבר עליה, ויבקשהו לדבר עליו ולהשתדל לפני רבני ערתו לטובתו בדבר הריב שהתלקח עליו.
אחרי ספרו לו בתמימות ובסגנון של רָעות את דבר התגלותו
ומגירו והספרים שחבר בלשון הזהר יוסיף להצטדק על פרסומו:-
,וכל זה הענין"-- יאמר-- ,לא הגרתי בראשונה אל אח ורע,
בי אם אח"כ אשר צַוִיתי. הגדתי למשכיל ונבון כמה"ר יצחק
מאריני נר"ו והבחור המשכיל כמ"ר ישראל טריוים. נר"ו וה
קבעו עמי לימוד יום יום. אשתקר הלוך הלבתי| לעיר. ריגיו להקביל פני מ"ו כטוהר"ר ישעיה באסאן נר"ו ואז עבר חכם א' ירושלמי פה פאדובה, וראה איזה כתב מבין החרכים ולא אמר פה לשום אדם, אלא בויניציאה דבר, ובשובי לביתי נתגלגל דבר מדבר עד שנורע לת"ח אשכנו העומר פה לקבל כתר הרפואת שמו כמהר"ר יקותיאל, והוא כבר היה פה ד' חרשים ולא ירע -דבר, ובאשר ידע אז נדבק אחרי הרבה בי חשקה נפשו ללמוך חבמת האמת וגם קבעתי לו לימוד, והוא מרוב להבת תאותג