, +

רבי משה חיים לוצטו 9ב ויהי בשמעו את כל אלה וימהר לשלח להם באור לדף ההוא, ויפרש להם, כי אין כאן מקום לאות או מופת, אחרי אשר לא יקרא אל העם להאמין בו, וגם אם היה רוצה בכל אלה, גם או אין בל מועיל במופתיו, בי בנקל היו מחקים אותם באמצעות. הקבלה המעשית. הוא בעצמו-- יכתוב להם-- לא רצה בפרסומו, אלא שנתפרסם בשגנה, בלי רצונו, בהיותו אצל מורו בריניו, על ידי השליח הירושלמי, ואחר כך על ירי תלמירו הנלהב, ויתאונן לפניהם על הסערה שהקים חגיו, אשר ירעו מכבר למקים שאון בקהלות איטליה; ועל כן יצא הוא, לוצטו, הפעם לקראתם, רבני| ליבורנו, להקדים ספור המעשה בכדי שידעו אחר כך את מהות הענין, אם יבא חגיו לשסותם בו, וגם יזניר להם את אגרת. רבו אל רבני ויניציה, שבה יצריקהו נגר האשמות שמופלים עליו. בין בה וכה לא טמן גם חגיז ידו.. בראותו כי לוצטו לא ישמע לו והוא מוסיף להמיף במקרם את קבלתו, פנה אל רב אנקונ; שמשון מורפורגו ויררוש ממנו לצרף אליו גם את הרבנים ירגם מליבורנו. ואברהם. סגרי מקסלי וללכת שלשתם לפרובה לבחון את לוצטו ולחקרו, ואחר כך יתנו חשבון החקירה. לרבני אשבנו, אשר ידעו מה לעשות. אבל מורפורגו לא חפץ למלאות. אחר דברי. חיז, אם מכברו את מורה לוצטו או מסמכו על דברי קמחי, השליח הירושלמי, שרבר אליו נכבדות על לוצטו, אבל בבל אופן השיב פני חגיו באמרו שטררותיו לא יתנוהו ללכת לפרובה, וכי בכל זאת ישאל את הרב פינצי ממנטובה אולי יאות ללבת במקומו בחפץ חגיו. אולם מורפורגו הביע להאחרון את עצתו הוא(וכן כתב גם לפינצי ולאירגם) כי, בענינים באלה כדי להשקיט המית ההמוניים שמפטפטים והוגים ביוני הגאיות בשוקים וברחובות... לרבר על לב בעל הרבר שישים לדרך פעמיו, דרך אניה בלב ים, לארץ הקדושה דאוירא חכים. כדי להסיר. המבוכה והבלבול ממרינותינו. אלא דחמירא: סבנתא ויסתלקו הקמיגורי! ואם חלק לו ה' בבינה ילך. ואור עד נכון היום. בארץ אשר ה' דורש אותה המיד, אין שמן ואין

פגע רע, ואם כל רוחות שבעולם לא יזיוו אותו ממקומו רחן