40

חיי אנשי השם

המקום על יושביו, כתביו וחבוריו יאצרו ויחסנו בבית גנזיו שם יקברו, וידעו ביחוד דכתבי הקדש טעונים גניזה ואין הברכה שורה בהם אם לא בהיותם סמויים מן העין" א).

זאת היתה עצת מורפורגו לאחרים, אבל הוא בעצמו סרב מקחת חלק בענין זה. בכל זאת הוכיח באגרת אל הרב הפרובני מריני את לוצטו על התעסקותו במסתרים ועל בלתי שומו לב להרעש שהקים בישראל, וישב לוצטו ויראה לו בתשובתו את רשעת רודפיו על לא חטא, כי לא הוציא מחדר תוכן כתביו. למודו דבר, ולא בו האשם אם, נגד רצונו, גלו אחרים את וחגיז בראותו כי באיטליה לא יעשה מאומה, התאזר וישתדל אצל רבני גרמניה להוציא לפחות חרם חמור על כל אשר יכתוב ספרים בלשון הזהר או בשם רעיא מהימנא או בשם קדושים אחרים, ואת העתקת החרם שלח אל רבני ויניציה וישנה וישלש לפניהם את בקשתו הנמרצה להפריע את לוצטו ממעשיו. דבריו עשו הפעם רושם על רבני ויניציה. בלי חשוב

הרבה כתבו אל בסן לריגיו ויזהירוהו על התוצאות הרעות הנשקפות לתלמידו אם לא יכריחהו להכנע ולחדול ממעשיו. המורה הזקן נפעם בדאגותיו לשלום תלמידו האהוב. עד מהרה בא לפדובה ויחל לצייר לתלמידו את כל הרע אשר לפניו אם לא ישוב מדרכו, קשה היה מאד על לוצטו להפרד מעל משאת נפשו, הקבלה. אולם לבו לא יכול עמוד נגד רבו, אביו הרוחני, אשר כאהבת בן אהבו, ויהי מוכרח לחתום בידיים רועדות על כתב התחייבות לבלתי למד לאיש את הקבלה ולבלתי כתוב והראות לאיש את חבוריו במסתריה, ישיבת ויניציה שלחה מצדה שלשה אנשים עדים, עמנואל בליליוס, משה מנחם מררי ונחמיה הכהן רב פיררה, כי יראה פן ישא המורה את פני תלמידו. בצרת נפשו ובמר לבו. הנפעם הוכרח לוצטו לחתום על כתב ההתחייבות

בנוסח זה:

א) מן העתקת אגרת ר' שמשון מורפורגו שהואיל להמציא לי בחביבותו

הוב החכם והנכבד יצחק רפאל אשכנזי מאנקונה,