8 חיי אנשי השם היתתייייתתיר"יתת ראת תרש"יתיא א"י וראת יתש שא בפירושי הכתובים.
התאולוגים האידיאליים מכירים שקשה מאד על ההמון להםתגל לשטהם ולהשתמש בה בחיים המעשיים,. והמה בוראים לו על כן מין ,אני מאמין", כל אחד על פי דרכו. כן הרמב"ם, אחרי כל חקירותיו והסברת שטתו הפלוסופית. ראה לנחוץ לערוך בשביל ההמון את י"ג עקריו. בכה.גם לוצמו: אחר שטתו האיריאלית של ,יראת הרוממות" העוברת כחוט ב,מסלת ישרים", ראה חובה לעצמו לכתוב את ,מאמר העקרים", המדבר על זבורא והרוחניים,| התורה והמצות, הגמול, גן העדן והגיהנם, ושגחה ונבואה, גאולה ונסים, תורה שבעל פה והש"ם. קשה אמנם להאמין שמאמר כזה יצא מקלמוסו בתקופתו האמשטררמית, תקופת הגיון כל כך בריא וסברא ישרה השוררים ביתר חבוריו שיצאו בתקופה זו. קשה מאד לרמות ולציר איש בעל שכל ישר מוציא דברי סכלות ומפלות כאותם שאנו מוצאים במאמרו ,על העקרים". אלמנצי, אחר מטובי כותבי תולדת לוצטו, אומר:, יש בו איזה דבר עמוק, אך רמח"ל מיראתו לגלות את מחשבותיו הנה שמאלו דוחה וימינו מקרבת, להציל את עצמו מרשת אשר רורפיו נבינו לפעמיו", בשאני לעצמי לא מצאתי בו כל דבר עמוק: נם לא נובל הבין מה המריץ את לוצטו להסתיר בונתו, היותו באמשטרדם מקום שבו היה מביע את כל דעותיו בעניני אמונה בחופש ושהיה מכובד וחביב על נכבדי הערה. מה מעם היה לו לאסוף נחושי ההמון החשוך על מציאות השדים והמלאכי ובחותיהם, למשל, או לכתוב בי ,כל ההשפעות הבאות מן העליונים לצורך התחתונים עוברים דרך הכוכבים ונמצאו הכוכבים המשפיעים היותר קרובים לתחתונים"? או מה דבר עמוק מסתתר בהדעה על רבר הגאולה העתידה להות אחר ,שיתא אלפי שנין" והתחיה שבה ,יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי, יענשו אז בראוי להם"?
בל המפלות וההזיות האלה, הערוכות בסגנון ברור ונעלה לא נתנו לבאר, אם לא נאמר שיצאו מקולמוסו באחת משעותיו הידועות עוד בהיותו בפרובה,
ה יי