או השלישית, שעל פיהן באה פסוקית סיום זאת לומר כי מה שנאסר- נאסר דק כדרך עשייתו בחול. פרט שהוא חיוני כל כך להבנת הנאמר בהלכה זאת- לא היה העורך משמיט.

ג. זהינו ג' צורות תחביריות שונות, שעל פיהן תופיע פסוקית"כדשע"ב" במשפט: 1.לא(= יעשה אדם פעולה פלונית) כדשע"ב". 11"(=יעשה אדם פעולה פלונית) ובלבד שלא יעשה כדשע"ב". 111."לא (=יעשה אדם פעולה פלונית) שלא יעשה כדרך שהוא עושה בתול". הבדיקה שערכנו העלתה כי את הצורה התחבירית השלישית נמצא אך ורק בברייתות שבתלמוד הבבלי, זדבר זה אזמר דרשני: בבבלי אין לנו כבר כל ספק כיצד נתפרשו משפטי"כדשע"ב", שכן מילית הזיקה ש(לא יעשה...) כבר הופכת את הפסוקית כולה לפסוקית סיבה מובהקת. ומכאן גם, שלא קשה יהיה עלינו להבין כיצד נשתרשה מאוחר יותר אצל הפרשנים והחוקרים הדעה כי במשפטי"כדשע"ב" התנאיים ישנו ציון שיוך קטגוריאלי.

ד. בירושלמי מוצאים אנו(אמנם לא בברייתות כבבלי, אלא בדברי סתמא דסוגיית התלמוד) פסוקיות "כדשע"ב" רק בצורה התחבירית 11. הפירוש המסתבר לכמה מן המקורות הוא אכן הפירוש השלישי דלעיל, אלא שאין אנו יכולים לתארך את זמן הופעתם של הביטויים הללו בדברי הסוגיות הא"י.

ה. בין אמוראי בבל מוצאים אנו כי היו(= כאביי) אשר ראו בפסוקיות הללו פסוקיות סיבה, שאף הפכו בלשונם למטבע לשון ידוע, ולעומתם היו(= כרב אחא בר יעקב) שלא ראו בפסוקיות הללו כל רמז לטעמז של האיסוזר, ונזקקו לחפש את טעמה של ההלכה ב"גזרות שמא", שנגזרו משום אחת מן המלאכות. ממצא זה מחזק את הניתוח הפרשני הראשוני שהצגנו, ומסביר את העובדה, שעליה נעמוד בהמשך הדבדים, כי ברבות הימים נתפלגו האמוראים- על פי האפשרויות הללו שהעלינו- בפירוש המקורות התנאיים שנישנו בצירוף משפטי"כדשע"ב".|

2. המונה"עובדין דחול"(בהקשר דילן) מופיע אך זרק בתלמוד הבבלי במסכת ביצה(כ"ת, א'; ב"ט,

א. הסוגיה בכ"ט, א" באה להסביר מדוע ר' יהודה מתיר שקילה במאזנים כנגד כלי או קופיץ ביו"ט וחכמים אוסרים, בשעה שמצינו כי חכמים הקלו ממנו לענין מילוי כלי העומד למידה. ותירצז כי במאזנים "עביד כדעבדין בוול" לדעת חכמים, שלא כמו במילוי כלי העומד למידה. רש"י, המקשר"עובדין דוזול" למשפטי"כדשע"ב" התנאיים, המתירים ביצוע הפעולות האסורות בשינוי(וכדרך הפירוש השלישית, הסבורה גם היא כדרך הפירוש השניה, שפסוקית"כדשע"ב" באה להתיר את העשיה בשינוי), גם מסביר כאן כי שקילה כנגד כלי או קופיץ היא שקילה כדרך חול, ולכן אסרוה חכמים משום"עובדין דחול". אבל הדברים תמוהים, שהרי שקילה זאת כל כולה אינה אלא שינוי מדרך חזל, כפשוטו של ענין במשנה שם. לכן הצענו: המונח"עובדין דתול" אינו בא כדי לומר שפעולה זאת נאסרה רק כדרכה והותרה בשינוי, אלא כדי לומר כי מכיון שפעולה זאת(של שקילה בכלל!) יש בה אלמנט סקולארי, הפוגע באופיו של היום- הרי שאין להקל בכל צורה שהיא של שקילה, ואפילו זו שנעשית כנגד כלי או קופיץ, בשינוי בולט כל כך. שיקול זה אינו שיקול לקולא, כפי שמציגו רש"י, אלא שיקול לחומרא, הבא לומר כי גם מה שהיה מקום אולי להתירז בשינזי יש לאוסרו מטעם"עובדין דחול".