השימוש במונחים" עובדין דחול"" טרחה"" זילותא" ו"אוושא מילתא"

תפיסת המונח" עובדין דחול" אצל רבים מן הראשונים, ובעקבותיהם האחרונים, מתאפיינת באמורפיות רבה. אין הם מבחינים בין המונחים" עובדין דחול"," טרחה"," זילותא דשבת( או יו"ט)" ו"אוושא מילתא". כך אתה רואה כבר אצל רש"י, בנוגע לאיסור שבמשנת ביצה ג', ג' להביא מן השדה את הבשר שנשחט במוט ובמוטה, הוא מנמק( ביצה כ"ה, א' בד"ה" יביאנה"):

" בשני בני אדם, משום דאוושא מלתא היא, ומזלזל ביום טוב".

ובנוגע לאיסור הסומא לצאת במקלו, המופיע בברייתא שם כ"ה, ב' הוא מנמק:" אין הסומא יוצא במקלו דהוי דרך חול, ואיכא זילותא דיום טוב". ובהמשך שם בד"ה" אלונקי" הוא מבאר כי האוסר לצאת באלונקי טעמו הוא משום" דמתחזי דרך חול ופרהסיא",

וכך לגבי השאלה אם מותר להראות סכין לחכם ביו"ט, שם, כ"ח, ב' הוא מסביר את צדדי הספק: " מי מחזי כעובדא דחול, דאוושא מלתא שדעתו למכור באטליז, או לא מחזי". 1

יכול היה להווצר הרושם, מדבריו המקובצים הללו של רש"י, כאילו הוא רואה את האיסורים הכלולים תחת קטגוריה זאת( שיש לה שמות שונים, כפי שאנו רואים, בדבריו), כאיסורים הנוגעים לפעולות

=

סקולאריות( או העלולות להראות כך" מחזי") ברשות הרבים ובמקומות של פרהסיא דוקא. 2 המונח " טרחא" לפי זה יהיה שונה מכל שאר המונחים, ויוכל לשמש אותו גם כדי לנמק טעמם של איסורים שאין בהם שום צד של פרהסיא..

ואכן, בדרך זו הלכו בעלי התוספות בביצה כ"ט, ב' בד"ה" המביא". 3 להבנות בעלי התוספות שם, הסבורים כי" טרחא" הינה קטגוריה שונה של איסורים הקיימים בין בפרהסיא ובין בצינעה, אין מובנת לגמרי החלוקה בין יו"ט לשבת. מדוע יהא עלינו לומר כי בשבת דוקא יש לאסור פעולות אלו משום טרחה, וביום טוב נתירם? 4 ברם, בניגוד לדברי בעלי התוס', דוקא אי ההבחנה בין המונחים הללו היא שמשמשת כלי פרשני לדברי

,

הרמב"ם בידי רבים.

1 וראה דברי רש"י שבת י"ח, א', ד"ה" שיטחנו", בענין השמעת קול, ודברי הריטב"א שם, ראה לעיל עמ' 15 הע' 74. 2 וראה לעיל עמ' 185-188, ועמ' 172 הע' 308( דברי החת"ס שם).

3 ראה לעיל עמ' 185.

4 ראה דבריהם שם:"... אבל הכא מיירי ביו"ט משום טרחא יתירה לא קפדינא, אלא משום דמחזי כעובדי דחול" וכו'. ומ"ש בעמ'

.185-188

5 עמ' 88.

- 229-