-

ולדוגמה, בנוגע לפסק הרמב"ם הנ"ל בענין ביקוע העצים( יום טוב ג', י'), מובא בפסקי הרא"ש לביצה סימן ד', כי טעם האיסור לבקע בקרדום" שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול", הוא מפני שיכול לבשל ולאפות בהם(= בעצים) בלא ביקוע, טרחא שלא לצורך הוא ואב מלאכה(= כלומר, אין להתיר פעולה זאת שלא לצורך, מפני שהיא אב מלאכה, והותרה אך ורק לצורך), כדאמר בפרק כלל גדול( שבת, ע"ד, ב') האי מאן דסלית סילתא חייב משום טוחן". והרא"ש מוסיף:

וקצת משמע כן מדברי הרמב"ם" וכו'.

ואכן ראינו לעיל כי הרעא"י סומך משוה בתשובתו את דברי הרמב"ם עם דברי הרא"ש.6

כך גם כותב הר"י קארו ב"בית יוסף" או"ח, סימן שכ"ח, המיחס לרמב"ם את הדעה שהעלאת גידי אזנים והעלאת אונקלי בשבת אסורים משום" עובדין דחול" אם אין בדבר צער כי פעולת איסור זאת היא משום דאיכא טורח והוי כעובדין דחול".

כך גם בנוגע לדברי הרמב"ם שם ה', ח' בענין האיסור לשגר לחבירו ביו"ט בהמות או יינות ביד שלושה בני אדם ההולכים בשורה אחת. הרמב"ם מסיים הלכה זו במילים:"... הרי זה אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". ובפירושו של רש"י לברייתא בבבלי ביצה י"ד, ב': 9"( ובלבד שלא יעשנו בשורה- לא ישלח הדורון ע"י אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק". ובסיכומו של הרש"ז מלאדי בשולחן ערוך הרב, או"ח, סימן תקט"ז, סעיף ו', אתה מוצא ערבוב של שני הניסוחים שלפנינו:

" כל דבר שמותר לשלוח בי"ט לא ישלחנו בשורה... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, משום זלזול יום טוב" וכו'.10

אמנם יש להעיר כי בהלכות שבת אנו מוצאים שלא תמיד ניכרת בהלכה- כפי שהיא מעוצבת בספרי האחרונים המסכמים- השפעה של אותם מקורות בפסקי הרמב"ם בהם נעשה שימוש במשפטי " כדשע"ב". 11 כך גם בנוגע ליו"ט ה', ה', בענין הורדת פירות מן הגג ביו"ט. בשו"ע, או"ח, סימן תקכ"א,

6 עמ' 103. והשוה לדברי המרדכי בשם אבי העזרי, שם, סימן תרצ"א:" וכתב אבי העזרי דביקוע דאמרינן דשרי ה"מ לחתיכות גדולות, ואע"פ שאפשר לעשותו מעיו"ט לאו מלאכה היא אלא עובדא דחול, אבל דקות לא, דאפשר לבקע מעיו"ט, ואמרינן בפרק כלל גדול האי מאן דסלית" וכו'.

7 ד"ה" ומ"ש שכל אחד", ודאה מ"ש לעיל עמ' 23 הע' 126.

8 ראה לעיל עמ' 88-89. 9 ראה מ"ש בעמ' 70-72.

10 את ההסבר לנימוק זה הוא נותן ב"קונטרס אחרון" הנדפס שם, באות ג', שם הוא מסביר כי לדעתו גם בדברי הרמב"ם, כבדברי רש"י, יש לפרש את הפסוקית" שלא יעשה כדשהע"ב" כרומזת לכך שהאיסור שעליו מדובר הוא אך ורק בפרהסיא. והוא מציין לדברי התוס' בביצה כ"ט, ב' ד"ה המביא הנ"ל. אך יש להעיר על כך: א) אין שום ראיה לכך שפסוקית" כדשהע"ב" שבשימוש לשון הרמב"ם מכילה סיבה, ומכוונת, כדבריו, לקטגוריה של" עובדין דחול", וכפי שהארכנו לבאר לעיל. ב) מכל מקום, אין להקיש מדברי התוס' שם על עמדתו הפרשנית של הרמב"ם, שלא גילה לנו בשום מקום כי הוא מסכים עם חילוק זה בין שבת ליו"ט ובין" עובדין דחול" ל"טרחה". וראה ב"מגן אברהם", או"ח, סימן תקט"ז סק"ב, שהעתיק אך ורק את לשונו של רש"י.

11 כך באשר להלכות שבת כ"א, ג', בענין הדחת הקרקע, וראה מ"ש על כך בעמ' 91-93, וכן באשר להלכה שם, כ"א, ד':" חצר שנתקלקלה במי גשמים מביא תבן ומרדה בה, וכשהוא מרדה לא ירדה לא בסל ולא בקופה... שלא יעשה כדשהע"ב ויבא להשוות גומות" וכו'. המפרשים לא ראו משפטים אלה כמציינים לקטגוריה של" עובדין דחול" כנראה כיון שהרמב"ם הוסיף

- 230-