פרק ד': קטגורית איסורי ה'שבות' והיחס בינה ובין

שבות במדרשי ההלכה

הקטגוריה של איסורי" עובדין דחול"

מבדיקת המופעים( הלא רבים) של המונח" שבות" במדרשי ההלכה התגלתה לי תופעה המצריכה

עיון.1

במקורות שבמדרשי ההלכה, שמקובל לראותם כשייכים לדבי ר' ישמעאל, מובחנת הקטגוריה של איסורי השבות מן הקטגוריה של איסורי המלאכה, ועומדת בניגוד לה.

ברם, במדרשי ההלכה שמקובל לראותם כשייכים לדבי ר"ע אין אנו מוצאים" שבות" במובן זה כלל. הביטוי" שבתון שבות" החוזר בתו"כ( ושם בלבד במשמעות זאת!) על אף שמקובל לפרשו כעוסק בעניינה של קטגורית איסורי השבות, 2 מכוון לומר כי גם על הימים הטובים חלים דיני השביתה באופן כללי, וממילא אין מניעה כלשהי להבין כי המדובר הוא במלאכות ולא בשבותים. 3 כך שם, אמור, פרשה י"א ( וייס ק"א, ג'), בקשר עם יום הא' לחודש השביעי:

"... יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש רבי אליעזר אומר שבתון זו קדושת היום, מקרא קדש קדשיהו.4 אמר לו רבי עקיבא אינו אומר שבתון אלא שבות, שכן הוא פותח בשביתה ראשון. אלא זכרון אילו הזכרונות, תרועה אלו השופרות, מקרא קדש קדושת היום. ומנין שיהיה כולל עמה את המלכויות, תלמוד לומר ה' א- להיכם בחודש השביעי". בויקרא כ"ג, כ"ד נאמר:" דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש". ר"ע טוען נגד ר"א כי מן המילה" שבתון" אין ללמוד אמירת ברכת קדושת היום, אלא זו רומזת ל"שבות". כפי הנראה כוונתו בכך לאיסור עשיית כל הפעולות המפירות את השביתה, ובודאי

1 במקרא" שבות", מן השורש' שוב', משמשת כינוי למנוחה. דברים, ל', ג':" ושב ה' אלקיך את שבותך" מפרש ראב"ע שם במשמעות יניח, ימצא מנוחה. השורש' שוב' עצמו במקרא הינו בעל שתי משמעויות:" בא למקום שיצא ממנו"(= תזר) או

ישב, נח. ראה על כך א' אהוביה," והנה ישב' ו'שוב' כמו' יטב' ו'טוב'", לשוננו, כרך ל"ט, תשל"ה, עמ' 21,26. 2 ראה למשל רי"ד גילת, להשתלשלותם של איסורי השבות בשבת, דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, חטיבה ג', ה"א, ירושלים, תש"ן, עמ' 10:"... איסורם(- של השבותים) נלמד... מן היתור של המלה כל... או מן המלה שבתון. שבתון שבת קודש. שבתון- שבות".( וכן בדבריו בספרו" פרקים בהשתלשלות ההלכה", עמ' 104 הע' 66).

3 מטעם זה היה לכאורה מקום להנחה כי יש לנקד" שבות" זו שבמדרש ההלכה באופן שונה מן המונח" שבות" המשמש לציון הקטגוריה. קוהוט( ערוך השלם, ח"ח, עמ' 22) מנקד שבות בשורוק, כך גם הקריאה המקובלת, אך יש להרהר אם אין קריאתה הנכונה בחולם. וראה במילונו של יסטרוב, ח"ב, עמ' 1511, המנקד אכן בלשון הספרא אמור פי"א, שתובא להלן, שבות בחולם, אם כי את המונח המשמש לציון הקטגוריה מנקד בשורוק. וראה עוד ז' פלק, על גזירות שונות בשבת ובמועד, סיני, פ"א ( תשל"ז), עמ' קע"ח, שכתב:" שבות... נקראה כנראה בשם הציווי וניקודה שנא וחולם, אלא שבגלל המלה שבות המנוקדת שוא ושורוק התבוללה לצורתה". תודתי לד"ר י' גלוסקא שהעירני לראשונה על הצורך לעיין בשאלה זו.

4 ועי' מ"ש ע"כ ד"ה אלבק במבוא לתלמודים, עמ' 88 הע' 17.

- 117-