פרק ב': משפטי" כדשע"ב" והמונח" עובדין דחול"

המקורות האמוראיים: ירושלמי

בספרות האמוראית

( 1) ירושלמי, ערלה, ב', א'( ס"א, ד'). במשנת המסגרת שם ריש פ"ב נאמר כי" התרומה ותרומת מעשר של דמאי וכו' עולין באחד ומאה."? ובגמ':

" מה את עביד לה בתחילת הפרשה או בסוף הפרשה? 3 אין תימר בתחילת הפרשה אין הקטן מעלה, ואין אחר מעלה, ואינו דוחה את השבת. ואין תעבידניה בסוף הפרשה הקטן מעלה ואחר מעלה ודוחה את השבת. תמן תנינן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה, ותני עלה ר' שמעון בן אלעזר אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר.6 אמר ר' יונה ר' יהודה עבד לה כסוף הפרשה, ור' שמעון בן אלעזר עבד לה כתחילת הפרשה. אמר ר' יוסי אף ר' שמעון בן אלעזר עבד לה כסוף הפרשה ולא מודי ר' שמעון בן אלעזר שאסור לעשות כן בודאי.10 מאי כדון, ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול".

1" כגון שנפלה סאה תרומה למאה סאה חולין שנעשה הכל למאה ואחת, הרי זה מוציא סאה אחת, שהוא כדי תרומה שנפלה, ואוכל השאר"( פיה"מ לרמב"ם, תרומות, ד', ז').

2 בכתי"ל:" כתחילת", וכן בהמשך" כסוף", וכן מסתבר שצריך לתקן בהמשך, אף שגם בכתי"ל התחלפה הכ' בב'.

3 כלומר, האם הפרשה זאת תרומה גמורה היא מדינא(= תחילת הפרשה) או שמן הדין אין כאן חובה להפריש, רק חכמים תיקנו זאת מפני גזל השבט(=" סוף הפרשה"). עי' במפרשים.

4 במשנת שבת כ"א, א'.

5"... ר' יהודה אומר שמותר להוציא אותה סאה בשבת וכאלו סאה זו שהוא מוציא היא התרומה בעצמה שנפלה שאלמלי אמרנו כן לא היה מותר הכל"( פיה"מ לרמב"ם, שם).

6"... אם רצה לאוכלו נותן עיניו במקצתו של הכרי וחושב עליו שיהא זה לסאה המדומע שנפלה ואוכל את השאר"( פ"מ). ?" דקס"ד דנהא פליגי דר' יודא עביד לה להעלאה זו כסוף הפרשה, ולא כתחילת הפרשת התרומה, ולפיכך מתיר להעלות את המדומע בשבת, ורשב"א עביד להעלאת המדומע כתחילת הפרשת התרומה, ואין מפרישין אותה בשבת, ולפיכך אין לו תקנה אחרת אלא שנותן עינו במקצתו ויחשוב שיהא זה להמדומע ולהעלות אותו למחר", פ"מ. 8 תיבה זאת נוספה מן הגליון בכתי"ל.

9"... אף רשב"א עביד לה כסוף הפרשה וכו' ואנן לא שמעינן ליה לרשב"א דמתיר בתקנה זו אלא במדומע דוקא מפני שהוא ספק ואין איסודו אלא דבריהם... והלכך הוא דמתיר בתקנה זו לגבי מדומע שנותן עיניו במקצתו". כך מבין הפ"מ שם את סתימת הלשון של דברי ר' יוסי.

10 משפט זה מסיים את השאלה הקודמת ומסביר מדוע ברור שגם רשב"א עביד לה כסוף הפרשה. 11 כדון= עתה, וראה במילונו של דלמן בערכו, עמ' 192, כדון כדהוא. ן. כך, למשל, בתרגום יונתן לבראשית י"ג, ז', (" והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"):" נכנענאי ובפריזאי דעד כדון אית להום רשותא בארעא".

- 52-