אמנם בתוספתא אין לפקפק כי גם לגבי ברירת פירות שנתפזרו, הנידון הוא אך ורק במה שנוגע למלאכת הברירה, בלא כל קשר לקטגורית האיסורים של" עובדין דחול"(="... הרי זה חייב"). במעבר של ברייתא זאת לבבל, אפשר איפוא לשער, 11 כי חל בה שינוי מרכזי- הברייתא המקורית נתפצלה לשתי ברייתות, ולראשונה צורף נימוק לאיסור המהווה גם ציון קטגוריאלי המשייכה לאיסורי " עובדין דחול".12

,

וכעין ראיה לדבר, כי לפנינו בבבלי שני חלקים של ברייתא אחת מקורית, שעסקה אך ורק בענין מלאכת בורר, נוכל למצוא בשריד לשון שנשתמר בברייתא, והמקשה על הבנתה כברייתא שעוסקת באיסורי" עובדין דחול":

" נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל" וכו'.

והרי ההלכות היחידות בהן נזכר הצורך באכילה סמוכה למלאכה הנן הלכות בורו, כפי שאנו רואים, למשל, בהמשך הברייתא(= ג)" בורר ואוכל", ומה ענין אכילה סמוכה לאיסורי" עובדין דחול"? ומדוע לא יותר לאדם לאסוף פירות אלו בדרך שלא תיראה כפעולת" חול", גם מבלי שיאכל לאלתר כל פרי ופרי

שאוסף? על תמיהות אלו עמדו בעלי התוספות על אתר בד"ה מלקט, וכל כך נתקשו בדבר עד שלא הססו גם להגיה את הברייתא דילן ולמחוק מן הספרים את המילה" ואוכל". 13

11 מעבר זה אפשר שאיננו מעבר מן הנוסח כפי שהוא בתוספתא דילן לברייתא( ות) שבבבלי, אלא מנוסח א"י קדום לנוסח שבבבלי, שהיה, כפי הנראה, דומה לנוסח המקוצר אותו הצגנו קודם, אלא שכעת אנו מוסיפים כי גם היתה לו פתיחה, ממין הרישא שלפנינו בתוספתא( א). מסקנות מחקריו של מ' מורשת בטיבן הלשוני של הברייתות בתלמוד מחזקות כמדומה דברינן כאן. ראה הציון למאמריו לעיל בעמ' 48 הע' 82.

12 ושמא יש לשייך תוספת זאת לבית מדרשו של אביי המשתמש, כפי שראינו, לראשונה בקטגוריה זאת ובצורה תחבירית מיוחדת זאת( III) בבבל.

על כך שחכמים אחרים לא ראו בלקיטת פירות סתם משום איסור בכלל ראה בבבלי שם, קמ"ב, א', שעל המשנה המתירה טלטול כלכלה והאבן בתוכה ודברי ר' יוחנן כי מדובר בכלכלה מלאה פירות, ומשום כך לא נעשית בסיס לאבן, שואלים: " ולישדינהו לפירי ונישדי לאבן ונינקטינהו בידים?".

13" נראה דל"ג ואוכל מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה, משמע הנך דווקא אסירי משום עובדא דחול, אבל לתוך כפו( או" כסותו", כנוסח בפסקי התוספות שם שרי". לכאורה, דקדוקם של בעלי התוס' הוא פורמלי בלבד, בהקשותם ממשמעות" ואוכל" למשמעות" אבל לא לתוך הסל" וכו', אך סבורני, שקושי זה יכלו ליישב בדרכים אחרות גם בלא צורך

בהגהה כה חריפה, אלא שכוונם גם בשאלה היתה לכך שאין המילה" ואוכל" מן הענין כאן.

כבר עסקנו לעיל בדברי הרמב"ן בחידושיו על אתר, שאינו רואה בציון המפורש שבבברייתא" שלא יעשה כדשהע"ב" ציון לקטגוריה של" עובדין דחול", שעל הברייתא דילן(= א) הוא מעיר:" לא נתפרש לי מ"ט( של האיסור ללקט בברייתא זאת), אלא שראיתי עניינה בתוספתא שהיא שנויה כך, פירות שנתפזרו... לפי זה נראה שכשנתפזרו במקום עפר וצרורות עסקי' ואסור ללקטן ולתתן בתוך הסל משום דמיחזי כבורו, ואפי' בפירות גסין, ולהכי קתני שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" וכו'. הרמב"ן לשיטתו( עי' עמ' 175 ואילך) מפרש את הסיומת" לא יעשה כדשהע"ב" כציון כללי ביותר לכך שלפנינו איסור שבות(=" עובדין דחול" לשיטתו), וכאן לטעמו גזירה היא משום" מיחזי כבודר". אמנם ראה רי"מ הכהן ב"משנה ברורה", סימן של"ה, ס"ק י"ז, וב"שער הציון", שם, ס"ק י"ג, שמתקשה מאוד בהבנת דברי הרמב"ן כאן, כיון שאינו יכול להעלות על הדעת כי ברייתא המסיימת במפורש בסיומת" שלא יעשה כדשהע"ב" לא תתפרש כעוסקת ב"עובדין דחול". לכן יוצא די"מ הכהן לטעון כי כוונת הרמב"ן לומר ש"כשמלקטן מתוך צרורות ועפרוריות מחזי תמיד כעובדא דחול כשנותנן בסל". וראה ר"ח נאה, קצות השלחן, ה"ז, סימן קמ"ז, סעיף כ"ה, עמ' צ"ח, הע' 3 ב"בדי השלחן".

- 228-