בשתי נוסחאות:( 1)-" לא יבור( או יברוך כבבבלי)", וסופה הוא זה שמופיע( ז- ח) בבבלי בנוסח הקצרן: " ואם בירר חייב חטאת", ומבואר מעט יותר בירושלמי:" אם עשה כן בשבת חייב חטאת", ובאריכות בתוספתא, המפרטת שני מיני ברירות:" בירון אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן או שליקט מתוכן עפר וצרורות הרי זה חייב". תוספת פרשנית- לפי זה- לברייתא, היא זו המייחדת את הירושלמי, והמלמדת כי איסור הברירה חל רק כאשר בורר את כל אותו המין. ויעויין בירושלמי שם בפיסקה הקודמת: " אמר רבי יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב, יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב. היך עבידא, היה יושב על גבי כרי לברר צרורות כל היום אינו מתחייב, נטל לתוך ידו כגרוגרת מיד מתחייב".

ומכיון ששני האמוראים הנזכרים בקשר עם דעה זאת בירושלמי( רבי שמואל בר רב יהודה בדיון שעל הברייתא, ור' יודן בקטע הסמוך) הינם בני הדור הג' והד' בא"י, הרי שלא נוכל להסיק יותר מכך לגבי קדמותה של העמדה הפרשנית הא"י הזאת לברייתא דילן.

לבבל לעומת זה מגיעה כנראה המסורת הפרשנית הא"י ש"היו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה" רק לבית מדרשם של אביי ורבא, המבחינים בין לאלתר ללאחר זמן. 6 אך המסורת הפרשנית המיוחדת המחייבת על ברירה רק בערימה כולה אינה ידועה גם אז בבבל.

ואם נעיין במבנה הרישא של הברייתא שבתוספתא, החסר בירושלמי, נכיר כי הוא נמצא בבבלי אך בשינוי נוסח משמעותי מאוד. בתוספתא נראה כי מדובר בשני מיני בורר: בורר פירות שנתפזרו=( א) מן העפר והצרורות( עי' ז), ובורר פירות מפירות אחרים( ב). גם בבבלי( אם כי כאן כבר אין הכרח בכך) אפשר לפרש כי ברירת" מיני אוכלין"( ב) מתייחסת לברירת פירות מפירות, 8 וברירת פירות מן העפר והצרורות נידונת בנפרד( א) בברייתא, שם, קמ"ג, ב':" ת"ר נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על ידי

ואוכל" וכו'.

אלא שאם נשים לב, נראה כי בבבלי מקבלת הרישא תוספת שאינה מופיעה בנוסח התוספתא"... אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". תוספת זאת(= צורה תחבירית III) נוסחה בבלית היא כפי הנראה, 10 ומכילה נימוק לאיסור ללקט פירות בחצר: משום שפעולה זאת שייכת לקטגוריית האיסורים של" עובדין דחול".

.5 וראה ר"א גולדברג, פירוש למשנה מסכת שבת, עמ' 142 הע' 69 שקדם בזה.

6 כמסורות רבות המגיעות ישירות מא"י לבית מדרש זה. ראה על כך להלן עמ' 239-257. ומענין, כאן ניכר כי מסורת זאת אינה

ידועה לעולא, המוסר כנראה מסורת א"י אחרת.

7 וראה מ"ש בזה ר"א לנדא, דמשק אליעזר, וילנא, תרכ"ח, על או"ח של"ה, סקי"ג. 8 ובודאי שנוכל לומר זאת לגירסה" שני מיני אוכלין".

9 על החילופין" על יד על יד" ו"אחד אחד"( שבנוסח התוספתא שלפנינו) ראה מ"ש לעיל עמ' 41 הע' 52.

10 ראה מ"ש בעמ' 47-51.

- 227-