ב. גם את הסוגיה בכ"ת, א" פירשנו על פי דרך זו, אך שם עמדנו על חשיבותו הרבה של השימוש במונח"עובדין דתול", מכיון ששם אין השימוש בו אנונימי כבסוגיה הסתמית הקודמת, אלא יוצא הוא מפי אביי(על זאת עמדנו בנספח נפרד, המצורף לעבודה זאת, כמו כן עמדנו על בעית היחס בין משפטי "כדשע"ב" שבענייני שבת ו"עזבדין דחול" שבענייני יו"ט- בפי אביי).|
3 ומכאן לפרשנות הבתר-תלמודית:
א. יותר מכל היו אחראים פירושיו של רש"י לתלמוד ליצירת הקטגוריה של איסורי"עובדין דחול". רש"י דהה לראשונה בין משפטי"כדשע"ב" התנאיים והאמזראיים(לכל צורותיהם התהביריות), ובין המונח הנזכר בבבלי לענייני יו"ט"עובדין דהול". מכאן גם נולד הקישור הידוע כל כך בספרות ההלכה בין "עובדין דחול" ובין"שינוי". מעתה עשיית הפעולה כדרכה בחול היא זו בלבד שתיקרא"עובדין דחול" ובשינוי תותר. ומכאן גם פתח לרעיזן, שהולך ותופס מקום משלו בספרות הפרשנית- המושפעת מדברי רש"- כי איסורים שנזכר במקורות ההיתר לעשותם בשינוי שייכים לקטגוריה של איסורי"עובדין דחול".
ב. התפשטות פירושיו של רש"י גרמה לכך שמעתה הפכז דבריו להיות, בעיני הפרשנים המאוחרים יותר, כגוף מגופי התלמוד, ובכל מקום שנתנו חכמים רבים עיניהם ראו את הדברים אך זרק על פי שיטתו. כך ארע שדברי הרמב"ם בחיבזרו נתפרשו כאילו תומך הוא בעמדת רש"י. ומכאן, שמקום שמעתיק הוא את לשון המקורות בצירוף הפסוקית"כדשע"ב" יתפרש על פי רוב על ידי נושאי כליו כמשייך איסור זה לקטגוריה של איסורי"עובדין דחול". ולא די בכך, אף אותם משפטים שאין להם כל קשר במקורות שלפנינו ל'עובדין דחול", אך נתנסחו על ידו בצירוף פסוקיות אלו נתפרשו אחריו כעוסקים(לפי דעתו) בקטגוריה של איסורי"עזבדין דחול". אבל אין זה עולה, לדעתנו, כלל וכלל בקנה אחד עם שיטת הרמב"ם, שכן: 1.בכל מקום שהוא מעתיק בהלכות שבת את לשון המקורות שלפניו בצירוף פסוקית"כדשע"ב" טורח הוא להוסיף נימוק חדש לאיסור על פי דרך ה"גזירות שמא", מחמת אחת מן המלאכות, ומה צורך יש בתוספת נימוק זו אם כבר מנומק אותו איסור במקורות שלפניו: משום"דרך חול"? 2.הרמב"ם אינו מקצה מקום מיוחד לאיסורים אלו, ומערב אותם בין שאר איסורי השבות הנימנים בהלכות שבת בפרקים כ"א-כ"ד. 3.גם שימוש הלשוזן שהוא עושה בפסוקיות"כדשע"ב" מוכיח כי ראה בהן רק פסוקיות אופן טהורות, הבאות לציין אך ורק לעובדה כי יש הכרח לפי דעתו לעשות את הפעולות שעליהן הן מוסבות בשינוי. ונראה, לפ"ז, כי הרמב"ם הבין את משפטי"כדשע"ב" שבתוספתא על פי הדרך השניה דלעיל. 4 ובמקרה אחד גם מצאנו כי בתלמוד מבואר, ביאור שאין אחריו כל ספק, שטעם איסזרו משום"מראית עין", והרמב"ם בחיבורו מעתיקו בצירוף פסוקית"כדשע"ב". 5.באיגרת ש"ו(בלאו) מפרש הרמב"ם דעתו
בענין זה, וכותב כי אין להבין את משפטי"כדשע"ב" כאיסורים שלא יעשה פעולות כדרך חול, שאם כן
הוא אומר- יאסר עלינו לאכול ולהסב וכד' כדרך חול. לכן הוא מסביר, שדברי אביי הנידונים שם צריכים השלמה(וכדרך שהוא עושה בחיבורו בכל מקום בהלכות שבת), וכוונתו לומר שחכמים אסרו את תליית המשמרת שלא יעשה כדרך שהזא עזשה בחול רק בדבר"שאפשר שירגילו למלאכה", והאיסור אינו איפוא איסור סקולארי, אלא איסור מחמת"גזירה שמא".