נפתא) דוקא יצאו ודרשו כי משנה זאת דחויה היא מהלכה. דרך אחרת של התמודדות עם משנה זאת היתה אכן, כאמור, להסבירה כעוסקת רק בהיתר דחוק שלצורך מצוה. ברם, מאזחר יותר, ראשזנים. שעסקו במקורות התנאיים השונים הללו ניסו ליישבם בדרך הרמוניסטית. כך העלו בעלי התזספות את השאלה: לר"י נפחא, המוטרד מהיתר הפקיקה שבמשנת שבת, מדוע היה עליו לטעון כי משנת זו אינה הלכה, הרי יכל לומר שהיא מתירה פקיקה רק לצורך מצוה(כמו מדידה), ואכן פקיקה סתם אסזרה.. תשובתם היתה כי רק על מדידה ניתן לומר שמותרת היא לצורך מצוה, שכן המדידה נחשבת איסור קל יותר, שדרגת חומרתו רק משום"עובדין דחול", שלא כמו פקיקה שהיא מאיסורי דרבנן החמורים יותר, מן ה"גזרות שמא". כאן, כנראה, מקור הקביעה, שהלכה ותפסה את מקומה בהלכות שבת, כי מדידה בשבת היא איסור מן הקטגוריה של"עובדין דחול", איסור שיש להתירו בשינוי.

ה ובהמשך לאמור לעיל בענין מופעי המונח"עובדין דחול": בתלמוד נזכר בפי אמורא המונח"עובדין דול" בהקשר זילן רק בבבלי ביצה כ"ח, א'. דא עקא, אין לנו כל בטחון שאכן ביטוי זה, המיוחס בסוגיה לאביי, אכן מקורי הוא לו, שכן מונח זה מופיע בתוך דברי הדחיה כנגד הצעת רב יוסף שם לזהות בין רבי יהושע, המתיר לשקול מנה כנגד מנה ביז"ט, ובין סתם משנת בכורות, המתירה לשקזל מנה כנגד מנה בפסולי המוקדשים, וכנגד זה טוען אביי, לפי המובא שם:"דלמא לא היא, עד כאן לא קאמר רבי יהושע הכא(=ביו"ט) אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם(= בבכור) דאיכא בזיון קדשים לא(=וא"כ לא יסכים ר' יהושע לשיטת המשנה בבכזרות). אי נמי, עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול(פי': משנת בכורות, לפ"ז, לפי חכמים דר' יהושע, ורק שם ס"ל להתיר לשקול מנה כנגד מנה משום דלא מחזי כעובדין דחול="דהתם מכירה היא ואין דרך לשקול בשר הנמכר במנה כנגד מנה"- רש"י), אבל הכא דמחזי כעובדין דחול(="דהא חלוקה היא, וכן דרך כל החזלקין"- רש"י) לא(= וא"כ, אפשר שחכמים האוסרים בש"ט לשקול מנה כנגד מנה יסכימו למשנֶה בבכורות המתירה בבכוד לשקול מנה נגד מנה)". אפשר, איפוא, לערער על כך שמונח זה מקורי הוא, ולהניח כי דברי אביי המקוריים מסתיימים בחלקה הראשון של הדחייה לדברי רב יוסף"דלמא לא היא...בזיון קדשים לא". וההמשך"אי נמי...אבל הכא דמחזי כעוגדין דחול לא" הוא תוספת מאוחרת על דברי אביי הראשונים. כדי לבדוק נכונות טענה זאת יצאנו לברר באופן שיטתי את מקומו של טופס הדחיה המיוחד הזה,"דלמא לא היא...אי נמי" וכו', הפורך את דברי שלפניו"לצדדין". מצאנו כו במקורות רבים מאוד משמש טופס דחיה זה שלצדדין את. חכמי בית המדרש הפומבדיתאי, בעיקר אביי רבא רב פפא ותלמידיהם. שימוש מרכזי בטופס זה בבית המדרש היה לצורך דהיית"שיטות" שהוצעו. ה"שיטה", כלומר הצעת זיהוי בין עמדות חכמים שונות, ושיוכן לקבוצה אחת, היא- כפי שהראינו בפנים- פרי בית המדרש הא"י(הטברייני) בראשותו של ר' יוחנן. קודם לכן איננו מכירים כמעט הצעות זיהזי("סדרניות" כפי שכינינו אותן) מן הסוג הזה. מסורות אלו מגיעות בדור השלישי-רביעי לבבל, ושם מוצעות הן בבית המדרש הפומבדיתאי. בהקשר זה מתפתת בבית המדרש הפומבדיתאי טופס הדתיה הנ"ל, המערער על ה"שיטה" לצדדין.

- יא ­