השמעת קול בשבת, שנאסרה. לדעה זאת משום" עובדין דחול", אין בה לא משום טורח ויגיעה ולא

משום הכנה לימים רבים, אלא איסורה הוא אך ורק משום היותה פעולה סקולארית. " עובדין דחול" במשמע פעולה שיש בה יגיעה וטורח

על סמך דברי הרמב"ן בפירושו לתורה ויקרא כ"ג, כ"ד, טוען מאוחר יותר ה"חתם סופר" כי האיסורים השייכים לקטגוריה של" עובדין דחול" מוגדרים כפעולות שכרוכות בעמל ויגיעה, ומשום כך יש בעשייתן משום הפרת צו השבתון שבתורה.

ה"חתם סופר" זן באותה תשובה בתוקף האיסור לעסוק בקטיף שדהו בשבת אף כאשר אין הוא עובר על מלאכת קוצר, והוא מקדים ומסביר בקשר לכך את דברי הרמב"ן כפי שהוא מבינם: " שדעתו כן, מ"ע(= מצות עשה) של תורה תשבות' היינו שלא יהי' כיום החול לשכור לו פועלי' ולפתוח ולמכור ולהעמיס משא על החמורי', שכולם אין בהם מלאכה ממלאכת המשכן שיש בהם סקילה אם המשא אינו מרשות לרשות, וכל מעשה החול אסור מן התורה כמ"ע(= כמצות עשה) דתשבות, והיינו שבות דאוריי'(= דאורייתא). וחכמי' הוסיפו מדבריהם שבותים דרבנן, אבל עיקר שבות הוא דאורי', נמצא מה שהי' במשכן חשיבא אותו נקרא מלאכה וחייב סקילה אפי' דבר שאין בו יגיעה ועמל, אפי' תענוג יש בו להדליק נר ולהחם לו חמין, וחייב עליהם סקילה, והיגיעות והעמל שאין בהם מלאכה ממלאכת המשכן הם בעשה דשבות" וכו'.

בעקבות הרמב"ן 75 מזהה ה"חתם סופר" בין" שבות" ל"עובדין דחול", ומסקנתו מכך היא כי: " תולש פרי אינו חייב משום קוצר משום שיבש היא ועוקצה, אבל לקצור כל שדהו

ולהנית פאה שם זה אסור מטעם תשבות כעובדא דחול".

" עובדין דחול" במשמע פעולה שיש בה הכנה לימים רבים

הרא"ש בפסקיו לביצה, פרק ג', סימן א', טוען כי צידה, קצירה, בצירה וטחינה נאסרו ביו"ט ע"י

חכמים

" לפי שאדם רגיל לבצור כרמו כאחד ולקצור שדהו כאחד ולטחון הרבה ביחד ולדרוך ענביו כאחד, לכן אסרו כל הני דדמי לעובדא דחול".

רשימת האיסורים שנזכרו בהלכה או בפרשנות ההלכה כאסורים משום" עובדין דחול"

נציג עתה את רשימת הפעולות שהעלינו לאחר שסקרנו כל אותם מקורות העוסקים ב"עובדין דחול" בספרות ההלכה לדורותיה 76 סימני המספרים 1-3 בטבלה מכוונים לשלושת הפירושים השונים שצויינו

ירושלים, תשמ"ז, עמ' רס"ה- שי"ח, והביבליוגרפיה שם בהערת הפתיחה. 75 ראה להלן עמ' 195-210.

76 רשימה מעין זו עדיין לא נעשתה, על פי הידוע לי, לא בספרות ההלכה ולא בספרות המחקר. ניתן היה להרכיבה דק

- 16­