הקטגוריה של איסורי" עובדין דחול"

אפשרויות הפירוש השונות למונח" עובדין דחול"

במהלך סקירת החומר ההלכתי העוסק בקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" לדורותיו 72 עלו בידינו שלושה פירושים שונים למונח זה:

1)" עובדין דחול" במשמע פעולה סקולארית( אף שאין בעשייתה כל טורח ויגיעה, ואין בה משום הכנה

לימים רבים).

2)" עובדין דחול" במשמע פעולה שיש בה יגיעה וטורח.

3)" עובדין דחול" במשמע פעולה שיש בה הכנה לימים רבים.

נדגים עתה את הפירושים השונים הללו:

" עובדין דחול" במשמע פעולה סקולארית

על דברי רבה, בבבלי שבת י"ח, א', המנמק את האיסור להשאיר מבעוד יום ריחים של מים שיטתנו בשבת מפני שזו" משמעת קול", מעיר הריטב"א: 73

" מפני שמשמעת קול פי' ואושא מילתא והוה ליה עובדין דחול" וכו'.

ומבלי להזכיר דברים אלו כותב מאוחר יותר הרי"מ אפשטיין ב"ערוך השלחן", סימן של"ח, ס"ק ט': " עוד כתב(= הרמ"א) דאסור להכות בטבעת הקבוע בדלת אע"פ שאינו מכוון לשיר... ונראה דהאיסור הוא משום עובדא דחול". 74

72 לצורך סקירה כללית זו, של אפשרויות הפירוש השונות, אין אנו מבחינים ברבדים הסטוריים, אף שערים אנו כמובן לנקודה זאת בגוף העבודה. 73 לשבת שם, ד"ה" אמר רבא", מהד' ר"מ גולדשטיין, ירושלים, תש"ן, עמ' ע"א. כגרסת הריטב"א יש בכת"י נוספים" אמר רבא", ראה דק"ס שם אות כ'.

74 רש"י שבת שם בד"ה" שיטתנו":" מפני שמשמעת את הקול ואוושא מילתא בשבת ואיכא זילותא", וכוונתו היא למה שמתפרש אח"כ בלשון הריטב"א, ראה מ"ש על כך בעמ' 229-231. וראה עוד: תוספתא שבת י"ז,( י"ח), כ"ה( להלן עמ' 44-45) וד"ש ליברמן בתוכ"פ לשם עמ' 298 לשו' 62 ושם עמ' 32 בדבריו לתוספתא שם ב', ז', לשו' 25. ובטענתו כי בני א"י סברו שאיסור השמעת קול שייך לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" יש עוד לעיין, שכן הראינו בגוף העבודה( ראה להלן עמ' 45-47)- בנוגע לפסוקיות" כדשע"ב" שבתוספתא- כי מסתבר שלא לפרשן כמציינות לקטגוריה של איסורים הקרויה מאוחר יותר" עובדין דחול", כך שאין כל ראיה מפסוקית" כדשע"ב" שבתוספתא הנ"ל. ואף אם נרצה לומר שבני א"י לא נימקו הלכה זאת ב"גזירה שמא" הבבלית, עדיין אין זה אומר כמובן כי תלו זאת בהכרח בנימוק של" עובדין דחול", וראה עוד להלן עמ' 44 והע' 68 ועמ' 221-223. וראה עוד ע"ב רש"י שבת נ"ג, א', ד"ה" ופוקקין"(= מוליד קול), אבל הריטב"א שם ד"ה" קתני מיהת"( מהד' גולדשטיין עמ' ש"כ) מפרש כי טעם האיסור משום" עובדין דחול", וראה עוד מג"א על שו"ע או"ח סימן ש"ה ס"ק ה', וכן: א' בנדל, לשאלת הנגינה בשבת, עת לעשות, קיץ תשמ"ט, חוברת 2, עמ' 41-51; ש' לורנץ, השמעת קול בשבת, עלון שבות, גליון 119, חשון תשמ"ח, עמ' 40-75, ומקורות נוספים לענין זה: רי"ה הנקין, הקשה בכלי אוכל בלווי זמירות בשבת, ב"המאסף"( עורך ע' בצרי) שנה א', חוברת 2, תמוז, תשל"ט, עמ' 192-197; מאיר רבינוביץ, המחנים, ניו- יורק, 1888, עמ' 215-222; והמקורות שהזכרנו להלן עמ' 24 הע' 152 על שאלת הדיבור ברמקול בשבת. לשאלת הנגינה ע"י גוי ראה מ"ש בעמ' 203-204, ובדבריהם של רבינוביץ' ובנדל, שם. וראה עוד: פחד יצחק לר' יצחק למפרונטי, ערך " לנגן בשבת גוי". ומקורות נוספים אצל מאיר בנייהו, דעת חכמי איטליה על הנגינה בעוגב בתפילה, אסופות, ספר ראשון,

- 15-