כלומר, הרמב"ם העדיף את נוסח הברייתא שבבבלי, אבל טרח להוסיף לה את הסיומת" כדשע"ב" שמן

התוספתא, אך עשה זאת בתוספת שינוי תחבירי משמעותי מן הצורה II לצורה III.

וכן בנוגע למקור 5 שבתוספתא: 22

"... ובלבד שלא יקנח בידו ובמפה כדשע"ב".

הרמב"ם מעתיקו שם כ"ב, י"ט, כך:

"... אבל לא במפה שמקנחין בה את הידים שלא יעשה כדשהע"ב".

עולה, איפה, השאלה מדוע טרח הרמב"ם לשנות את הצורה התחבירית של כל אותם מקורות, ומדוע, מאידך, השאיר מקורות אחרים ללא שינוי תחבירי זה.

ב) אם לגבי התופעה הקודמת גילינו כי רק בחלק מהמקורות שינה הרמב"ם ממה שהיה לפניו, הרי שבנוגע לשינוי הטקסטואלי השני, שנציג אותו כעת, העניין אף בולט יותר. כך אנו מוצאים, כי בכל המקרים מוסיף הרמב"ם נימוק לסיומת" כדשע"ב". 23 נימוק זה הופך את האיסור הנזכר במשפטי" כדשע"ב" לגזירת חכמים שתפקידה להציב משמרת למלאכה מסוימת מל"ט המלאכות המנויות במשנת שבת ז', ב'. בטבלה הבאה נציג את רשימת הנימוקים שהרמב"ם הוסיף למקורות שבתוספתא הנ"ל( לפי סדר המקורות

שהבאנו לעיל):

-

22 עמ' 42.

23 למעשה עושה זאת הרמב"ם בכל המקרים בהם שייכת תוספת נימוק זאת. ואף שישנם לכאורה מיעוט של מקרים יוצאי דופן, הרי שנראה בבדוד כי בכל המקרים הללו היתה סיבה מובנת להשמטה זאת. באשר למקורות 1 ו-8 שבתוספתא( עמ' 38 1 45) העוסקים בהלכות יו"ט, הרי מתחילה עלינו להקדים ולומר כי בכל הלכות יו"ט כשהרמב"ם מביא עניינים אלו וישנם עניינים נוספים שנדון בהם בהמשך, שהרמב"ם ניסחם גם כן בתוספת הסיומת" שלא יעשה כדרך חול"- הרי שם אינו מצרף להלכות אלו את הנימוק המקשרם למלאכות ע"י גזירה, וראה לעיל עמ' 86-93 שם הקדשנו לבירור הענין דיון מיוחד. מקור 2 כלל לא הובא ב"משנה תורה"( אולי משום שלא מצא עניין להעתיקו להלכה בשעה שכלים אלו, בהם עוסקת

התוספתא, כבר אינם מוכרים).

ומקור 4 הובא בהלכות שבת כ"א, י"ז בהשמטת הפסוקית" כדשע"ב", הנמצאת במקור בתוספתא דילן, וזאת משום שהרמב"ם העדיף את נוסח הברייתא שמוסר אביי בבבלי( ראה מ"ש בעמ' 42 הע' 54) בביצה י"ב, ב'( גם בנוסח התוספתא

במקבילה בביצה א', כ' חסרה סיומת זאת). גם השמטה זאת תוסבר יפה יותר על פי הדרך שתוצע להלן, ובהתאם לטענה כי לרמב"ם התפרשו פסוקיות" כדשע"ב" כפסוקיות אופן חסרות סיבה, ומשום כך אין הכרת לנסח הלכה זאת בנוסח הכולל פסוקית" כדשע"ב", בשעה שהרמב"ם בין כה וכה מפרט את אופן העשיה המשונה שרק על פיו יהיה מותר למלול בשבת. אך לפרשנות שתראה גם בפסקי הרמב"ם את פסוקיות" כדשע"ב" כפסוקיות אופן הכוללות סיבה או כפסוקיות סיבה של ממש, לא יובן מדוע העדיף הרמב"ם את נוסח הברייתא שבבבלי- שם הניסוח הינו לכאורה חסר, וצריך השלמה מנוסח התוספתא. וראה גם מ"ש בעמ' 80 הע' 29.

- 76-