אהל דדמי לבנין ליכא למישרי משום מצוה".

כאן, אם כן, מנוסחת לראשונה הדעה כי פעולת המדידה נקשרת לקטגורית האיסורים של" עובדין דחול״ 25 26

ויש ליתן לב להיפוך היחס המעניין שנוצר עתה בשלב שלאחר דברי התוס'. שכן קודם לכן ניתן היה ללומד להבין כי המסורת הפרשנית של ר' שמואל בר אבא משמיה דעולא ראתה את איסור המדידה ( ועימו כנראה גם את הפקיקה והקשירה) כאיסור חמור במיוחד שאין להתירו( על אף שכך היתה פשטות המשנה) אלא לצורך מצוה. ברם, כעת, לפי דברי התוס', יהיה עלינו לומר, שאיסור המדידה איסור קל במיוחד הוא,(" לא הוי איסור כל כך"), והחידוש שבמשנה, לפי זה יהיה רק בכך, שהיא באה ללמד שעם כל קלותו של איסור זה הרי יש בכל אופן להזהר בו שלא לצורך מצוה. 27

ובכן, נדמה, כי עתה, לאחר שהכרנו בפרקים הקודמים את היסודות שהניח רש"י לזיהוי בין משפטי " כדשע"ב" התנאיים ובין הקטגוריה של" עובדין דחול" הנזכרת בעניני יום טוב, ומאחר שמעתה קטגוריה זאת כוללת אך ורק פעולות הנעשות כדרכן בחול, אך לא פעולות הנעשות בשינוי, וכיון שניתן להצביע כמו כן 28 על ראשיתה של מחשבה נוספת הנובעת מקודמותיה, הרואה באיסורים סתם, בהם נזכר היתר עשיה בשינוי- איסורים הקשורים לקטגוריה הנ"ל של" עובדין דחול", הרי שנדמה כי אם נקבל את כל ההנחות הנ"ל, נוכל להבין גם את הרקע לצמיחת שיטת הפירוש בה נתקלנו בדברי התוספות הנ"ל: במקום בו אנו רואים נטיה יוצאת דופן להקל באיסורים, כגון ההקלה לעשותם בשינוי, או במקום בו הותרו האיסורים לצרכים מיוחדים( כגון לצרכי מצוה), מוכח אז- לפי קו מחשבה זה- מתוכו של האיסור, כי איסור קל הוא, ואם כן אין לשייכו אלא לקטגורית האיסורים הקלה של הלכות שבת ויו"ט( לשיטת בעלי התוס'), הקרויה" עובדין דחול", 29

-

25 ויעויין שם ב"יפה עינים" לדף קנ"ז, ב', ד"ה" גמ' אימור" וכו', שהתקשה בדברי התוס' הללו:" וק"ק דהלא בחדא מחתא נלמדים מדבריהם" וכו'. כלומר, ה"יפה עינים" תמה מדוע מפרידים אך ורק מחמת איזו קושיה- בין הדבקים שבמשנה: פעולות הפקיקה, המדידה והקשירה, ומעמידים אותם באופן מלאכותי לגמרי כנובעים מקטגוריות הלכתיות שונות, והלא במשנה כולן נלמדות בחדא מחתא מן המעשה הנ"ל.

26 אפשר שגורם נוסף עמד ברקע קביעתם זו של בעלי התוספות, והוא הדמיון הקיים בין פעולות השקילה והשימוש בכלי מידה ביו"ט בהן נזכר במפורש בבבלי הקישור לקטגוריה של" עובדין דחול".

ברם, יש לזכור כי בבבלי ביצה כ"ט, א', נטען במפורש כי יש להבדיל בין שקילה כנגד כלי או קופיץ- בהם יש לדעת חכמים דר' יהודה משום" עובדין דחול" ביו"ט, ובין מילוי כלי של מידה, שאין בו משום" עובדין דחול". ודאה הדיון בכך בפרוטרוט לעיל עמ' 61-65 ואילך.

וכן יש להעיר לדברי התוספתא מו"ק, ב', ה'( לעיל עמ' 45), המוסרת את איסור המדידה בצירוף פסוקית" כדשע"ב". וראה גם מ"ש שם בהע' 71. ברם, שם מדובר רק על חול המועד.

27 ובכך מתחזקת יותר תמיהתנו( ותמיהת ה"יפה עינים" שקדם לנו), שכן לא ברור, לפי זה, מה לאיסור זה ולאיסורי הפקיקה והקשירה, שהינם סניפי איסורים למלאכות עצמן.

28 ראה על כך לעיל עמ' 74 הע' 16.

29 א) והשווה דברינו לדברים שבשו"ת ציץ אליעזר( הנ"ל בהע' 14), עמ' ק"ב סק"ד. ב) דומה שקישור זה, שבין צורך מצוה שהותר בשבת, ובין הקטגוריה של איסורי" עובדין דחול", נלמד מן ההיתר לעסוק בחפצי שמים ולדבר דיבור בעסקי חולין לצורך מצוה. והתוס', כראשונים אחרים, קישרו את איסורי" ממצוא חפצך" לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול"( דאה על כך בעמ' 188 ואילך), ועל פי זה גם הניחו שאם הותרה המדידה לצורך מצוה שייכת היא לקטגורית איסורי" עובדין דחול".

-237­