נוסף לכך יש ל"שיטה" הסדרנית חשיבות גדולה ככלי עזר לפסיקת ההלכה, שכן ביודענו שחכם פלוני נמנה על המשוייכים ל"שיטה" מסויימת ורגילים אנו לפסוק על פיו, הרי שגם כאן לכאורה יהיה עלינו לפסוק כ"שיטה" זאת. אבל חשוב לציין כי כפי שאין כלליו של ר' יוחנן מכוונים אלא להוות כלי עזר בתהליך הברור ההלכתי, והוא עצמו מזהיר את תלמידו רב אסי:" לא תעבידו מעשה עדי דאמינא הלכה למעשה" כפי שנמסר בבבלי ב"ב, ק"ל, ב', 58 הרי שגם כאן אין לראות ב"שיטה" פסיקה הלכתית ישירה של ממש, אלא רק מעין כלי מסייע בתהליך ליבונה של ההלכה.

אך נדמה, כי ביצירת הכללים בכלל, וביצירת ה"שיטה" בפרט, ישנה מגמה חשובה נוספת, והיא אותה מגמה שכבר דורות ראשונים כונו בעבורה" סופרים", כבמאמרו המפורסם של ר' אבהו[" מה ת"ל סופרים שעשו את התורה ספורות ספורות, חמשה לא יתרומו" וכו'- ירו' שקלים ה', א'( מ"ח, ג')]. אותה מגמה מנמוטכנית מניעה גם את ר' יוחנן לקבוע כללים שונים ע"י מציאת צד דמיון בין הלכות שונות, 59 וכפי הנראה המגמה היא בכל אלו למצוא סימנים שיקלו על התלמידים לזכור את ההלכות השונות. 60, וכך אפשר שנמצא בענין ה"שיטה" את ר' יוסי מלמדנו זאת, כבדרך אגב, באמרו בירו' כתובות ה', א'( כ"ט, ד'): " סימן היה לן דחזקיה ורבי יונתן שניהן אמרו דבר אחד...". 61

בסיכום:

א. המונח" עובדין דחול" המיוחס לאביי בבבלי ביצה כ"ח, א' מקורי הוא, ושייך, אכן, לבית מדרשו של

אביי.

ב.דברי אביי שם הם חלק מטופס דחיה קבוע, שהיה לו שימוש מרובה ביותר בבית המדרש הפומבדיתאי לצורך דחיה- לכאורה של" שיטות" שהוצעו בבית המדרש. ג.את הסגנון הלימודי, העוסק ביצירת" שיטות סדרניות" ובבירורן, מקבל בית המדרש הפומבדיתאי מיוצריו הא"י, קרי: ר' יוחנן ותלמידיו. ד. ברם, שונה ה"שיטה הסדרנית" הבבלית מזו הא"י, בכך שאיננה נתפסת אלא כצירוף רופף של דעות חכמים בעלי צדדי ענין שוים ותו לא, בשעה שבא"י זיהוי החכמים ב"שיטה הסדרנית" הוא זיהוי מוחלט, שיש לו גם נפקותות לדינא.

ההצעה של דברי ר' יוחנן שבתלמוד. 58 ראה אורבך שם, עמ' 203.

59 על כן כבר עמד אורבך שם, ובין הדוגמאות שהוא מונה מפי ר' יוחנן:" ששה ספקות הן" וכו'[ ירו' כלאים ח', ה',( ל"א, ג')] " בשלושה מקומות הלכו בו חכמים אתר הרוב ועשאום כודאי"( בבלי, נדה י"ח, א'), אך אנו מוסיפים לכך כאן גם את

ה"שיטה", פרי בית מדרשו.

60 משום כך הוצמד כמעט בכל מקום בו נעשה שימוש במטבע" אמרו דבר אחד" בירושלמי גם מניין ל"שיטה":" שניהן אמרו דבר אחד", או" שלושתן אמרו דבר אחד". ראה אוצר לשון תלמוד ירושלמי הנ"ל, ח"א, ירושלים, תש"ם, עמ' 125-126. 61 אם כי אפשר גם שבאמרו" סימן היה לן" כוונתו שעשה לעצמו סימן מסויים שיסייעו לזכור את קישור השיטות של חזקיה ור' יונתן, כדי שלא ישכח כי שניהם אמרו דבר אחד(= שאזלינן בתר אומדן הדעת, עי"ש). ועכ"פ, לפי דרכנו חזרנו ולמדנו דבר ידוע מכאן, כי החכמים עסוקים היו בדרכים שונות לקשור להם סימנים שיועילו לזכרון השמועות.

- 256-