ו. מגמותיה של יצירת ה"שיטה הסדרנית"

ניתן לקשור את יצירת ה"שיטה" ע"י ר' יוחנן למסכת ה"כללים" הרחבה יותר שהוא אחראי ליצירתן, ולראות ב"שיטה" פרט אחד מתוך מארג גדול יותר של עניינים שבהם עסקו בבית המדרש הטברייני. 57

למשנתו ההילכתית של ר' יוחנן, ושהיא משוקעת בהרבה מקרים בזו של רבא ללא כל קשר וזיקה לרב" וכו'. באשר למחלוקת זאת, נדמה שאין ספק רב כי הממצאים שהעלינו תומכים בהחלט בדעתו של דור, ומתייצבים כנגד ההשערה שהעלה גולדברג. אולם כאן יש מקום להעיד, כי דור עסק בעיקר בחשיפת הקשר שבין תורת ר' יוחנן לעמדותיו של רבא מצד הפן ההלכתי- פסיקתי( כך במאמריו הנ"ל, וכן בספרו, שנערך לאחר פטירתו, תודת א"י בבבל, ת"א, 1973). ובכן, דוקא כאן סבורני, כי יש בהחלט לשים לב לדבריו של גולדברג, כי לעיתים קרובות אנו מוצאים את רבא פורן מסורות א"י בשם ר' יוחנן.( אך על אופיין של פירכות- לכאורה אלו ראה מ"ש לעיל, במה שנוגע ליחס ל"שיטה"). ואולם, יש בדברינו כאן גם כדי להוסיף פן חשוב לא פחות, המקשר את תורת רבא עם תורת א"י, והוא זה הנוגע לסגנון הלימוד, שכן ניכר כי סגנון הלימוד הא"י המיוחד הזה, היוצר" שיטות", נקלט אצלו היטב, והוא מאמצו והופכו לחלק חשוב מן העיסוק העיוני בישיבה. כך בביהמ"ד שלו, וכך גם אצל תלמידיו, כפי שנראה בהמשך, שאף אם אינם מרבים להציע" שיטות" חדשות משלהם כפי שעשה רבא עצמו, הרי נמצאם ג"כ עסוקים לעתים קרובות בדיונים על אודות" שיטות" שנמסרו להם. וכעת

ראה גם:

peter Hayman, Development And Change in the teachings of rabby yohanan Ben Nafha, PH.D Thesis yeshiva university New- York, 1990

ושם, בעמ' 441, הוא מגיע מפנים אחרות למסקנות דומות לאלו שהגענו כאן:" מבדיקת היותר משלושים סוגיות" איתביה" בין ר' יוחנן ורשב"ל עולה שבכמעט חצי הסוגיות ניתן להכריע על הקשר לבית המדרש של רבא מתוך התייחסות ישירה שלו ושל תלמידו לתורת ר"י ורשב"ל" וכו'. וכן שם בעמ' 446:..." מכל האמור יוצא, ששכבת הכניסה העיקרית של סוגיות " איתביה" בין ר' יוחנן ורשב"ל היתה דורם של רבא ותלמידיו. הגרעין הא"י הגיע לבבל כולל מחלוקת וקושיה או קושיא ותירוץ ונוסח והורחב בבבל בדור הרביעי והחמישי".

ענין נוסף העולה מן הממצאים שהעלינו ונוגע לדברי החוקרים הנ"ל, הוא באשר ליחס שבין תורת אביי לתורתו של ר' יוחנן. בשאלה זאת התלבט כבר צבי דור, ומסקנותיו נטו לראות ברבא את הכלי הראשי המקבל ומשפיע בבבל מתורת ר' יוחנן, ובאביי רק כלי שני. כך עולה מהערתו במאמרו הנ"ל בסיני נ"ג, עמ' מ"ט, בהע' 64, בה הוא קובע:" מתגלית בתלמוד זיקה זו להלכה הא"י אצל רבא יותר מאשר אצל אביי ואצל אמוראים אחרים." ובהמשך הוא מוסיף:" ואף אנו אומרים, גילוי זיקה זו על כל צדדיה וצודותיה אצל רבא, לא על עצמו בלבד בא ללמד, אלא על כל הדור כולו" והוא מוסיף במאמר מוסגר:" אם כי לא במידה שוה לגבי כולם. כי לא הרי אביי באותו דור כהרי אמוראים אחרים באותו דור". ובכן, בנקודה זאת נדמה שמסקנותינו, בענין ה"שיטה" על כל פנים, מגלות דוקא קשר הדוק מאוד בין סגנון לימוד זה, אשר נוצר בישיבת ר' יוחנן, לבין אביי המאמצו גם הוא, ואף יותר מאשר רבא. בין שהוא עצמו יוצר" שיטות" משלו, ובין שהוא עוסק בביהמ"ד בפירכות של" שיטות" אחרות שמצאו מקומם בין כתלי ביהמ"ד.

כדי להראות מה רבה היתה השפעתו של סגנון זה על אביי, אוסיף כאן תוצאות בדיקה מספרית נוספת שערכתי, בקשר למקורות הנוגעים למטבע"( פלוני ופלוני ופלוני) כולהו סבירא להו" שבתלמוד הבבלי( הסוגיות הסתמיות המשתמשות בסגנון זה אינן נמנות כאן). ובכן, בבדיקה זאת בולטת ביותר השפעתו הדומיננטית של אביי בהכנסת ה"שיטה" כנושא לעיון יצירתי בביהמ"ד הבבלי, שכן בתריסר מקורות בש"ס אחראי אביי למטבע לשון זה. שני מקורות אחרים נמסרים בשם ר' יותנן, ומקור אחד נוסף הוא הנמסר בסוטה ל', א', ועליו כבר הערנו כי קיים ספק מסויים למי נוכל לייחסו. ואגב כך: מטבע זה" כולהו סבירא להו" קרוב ל"שלושתן אמרו דבר אחד" שבירושלמי, אלא שהוא משמש לעיתים גם ליצירת" שיטה" רבת משתתפים של ארבעה ויותר, מה שלא נמצא בירושלמי כלל( אף שנמסרו בבבלי שיטות מעין אלו בשם ר' יוחנן! ראה למשל יבמות נ"א, ב' וסנהדרין ד', א'). ונראה שתהליך זה של הרחבת ה"שיטה" לקבוצות גדולות יותר, פרי ביהמ"ד של אביי

הוא.

אך מעניין לציין כי השימוש בביטוי" פלוני בשיטת פלוני"( המצוי בבבלי) אינו נמסר במימרות אביי אפילו פעם אחת. אך גם ב"שיטות" שנמסרו בבבלי ע"י השימוש בביטוי זה בולט שוב מקומו של ר' יוחנן והשמועות הא"י בכלל: רב דימי(" כי אתא") ( 1), ר' זירא( 1), ר' יוחנן( 4), מנחם יודפאה[ ר' יוחנן מוסר בשמו, וראה מ"ש בהע' 52 בפנים]( 1), ר' נחמן בר יצחק( 1), רבא ( 2), רבה( 1), ריש לקיש( 1).

57 על כלליו של ר' יוחנן ואופיים ראה א"א אורבך" ההלכה מקורותיה והתפתחותה" הוצאת יד לתלמוד, 1984, בעמ' 202, ובספרות המצויינת בהערות. וראה גם א"מ נפתל," התלמוד ויוצריו", ח"ו, ת"א, תשמ"ט, עמ' 165-167, שאסף את מונחי

- 255-