20
שיחות חיות
בשגם הוא נגד השכל והליכות הטבע, ובזה יסתתמו טענות השואל מה העבודה של החקים הנשגבים משכל האנושי; וז"ש שם שם לו חוק ושם נסהו ויאמר וגו' ושמרת כל חקיו כל המחלה לא אשים עליך כי אני רופאך, ול"ק אם אין מחלה מה צריך לרפואה? שהכוונה כי ממחלה עצמה תצא תרופה והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא כשם שממתיק דבר מר במר.
ובכן נבין סמיכת פ' מי מריבה, שדקדק הקב"ה עם מרע"ה כחוט השערה ויתעבר בו ונגזר עליו עונש וכל תחנותיו לא הועילו כי באמור ה' אליו: קח את המטה ודברתם אל הסלע ונתן אהבו מימיו. שפט משה ברוח- מבינתו. אחרי שכבר נאמר לו בחורב , והכית בצור" וגם בפעם הזאת נצטוה ליקח את המטה. א"ב מלה בסלע לאו דוקא והכאה בדומם כדבור דמיא – ולגבי בשר משה אין שגיאה זו מלתא זוטרתא כי מי כמוהו מורה מחוקק יודע שאין רשות להשתמש בכח השכל בענין המצות לשנות אף - ודעת שפתיו ברור מללו בפ' ואתחנן: ויאמר ד אלי אל תוסף דבר אלי וגו' ועתה ישראל שמע אל החקים וגו'ה לא תוסף ולא תגרע. כלומר ממני תראו ותקחו מוסר, הלוך אחרי המצות והחקים בלי חקירה ודרישת טעם מצד השכל, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון החקים האלה ותכלית
מעט מזעיר
הידיעה שלא נדע.*-
: