Zeitschrift 
ha- Boneh : ʿiton yotse be-arbaʿah peraḳim ba-shanah le-ʿinyene ha-dat, ha-yahadut, ha-ḥinukh ṿe-ha-ḥayimהבונה : עתון יוצא בארבעה פרקים בשנה לעניני הדת, היהדות, החנוך והחיים
Seite
35
Einzelbild herunterladen

שנוי השם

35

אותן על דעת אבותיהן, הכל חפשי, הכל מותר, הכל שרוי, אין כאן לא רגש בושה. ולא רגש צניעות,- אוקיינוס של דמעות כבר נשפך מעיני האבות התמימים והאמות התמימות מהם בסתר ומהם בגלוי, הללו בוכים והללו בוכות, על הבנות השחצניות ההולכות נתיבות עקלקלות, וממיטות חרפת עולם עליהם ועל משפחתם, הבנים יאכלו בוסר ושני האבות תקהינה, ועולם המדות של היהדות שמם ומשועמם.....- ובמי האשם תלוי?- מי הביא את בת אומתינו, למצב נורא כזה? גם בזה נראה יד ההשכלה החדשה אשר רבים מבני ישראל זנו אחריה, ובפרט בדור האחרון אשר סופריה השריצו למאות ולאלפים סיפורים ורמנים מלאים עגבים וזמה, וכתבי עתים יומיים, שבועיים, חדשיים, שנתיים, כלם מכונים את פניהם כלפי העם להשכילם ולהריחם ברוח האירופאי, וכלם מנבלים את פיהם בגאוה ובוז לדבר עתק ולעפר בעפר על כל הגדול בתורה וביראת חטא, אין אף הגה קל ולחש קטן בכל האין סוף" של הספרות הזאת להזכיר את הקורא כי נחוץ ודרוש הוא גם ליראה את השם הנכבד והנורא", ואין בית אשר לא יהיו שם קוראים וקוראות הדברים האלו, וסופרי ההשכלה הזאת חשו גם לתקנתן של בנות ישראל העניות והיושבות בשפל שעפ"י רוב אינן נזקקות לשום לשון כי אם לשפת יהודית המדוברת שנקראת זשארגון" ויצרו ובראו מתורגמנין וסופרים זארגוניסטים, למען תוכלנה גם השפחות שבבית המבשלות לדעת מה היא ומה חייה, ומה הזמן דורש ממנה?- והן המה היו לבני ישראל בדבר פעור, להכניס בהם ארס, לעורר בהם התאוות הנמבזות הבהמיות והסוסיות, להוסיף גבורה לאל זר שיש בלבו של אדם, ולחדש בהם את הזוהמא שפסקה מהם בעמדם על הר סיני,- יש ויש עוד סבות ועלות הכרוכות בעקב סבות אחרות באופן בתוך האופן, ולא פה המקום לפורטן, חפצתי אך להראותכם את האמת המרה כי גברה מאד בקרבנו שחיתות

המדות ואנחנו יורדים מטה תחת אשר היה עלינו לעלות מעלה. בבקשה מכם רבותי הקוראים: הן אמרתי לדבר עוד על הת"ח שבדור, על הסופרים, ועל הצעירים, הציונים והלאומיים, ויש בזה כר נרחב לברר כמה וכמה שאלות

המנסרות ברקיע היהדות בזמנינו,- אך צר לי מאד כי דחיקא לי שעתא ואי איפשר לי לכתוב דברים בכונת הלב, כי אנכי הכותב אינני סופר שספרותו אומנותו או התפארותו כי הנני, יהודי פשוט יושב עיר קטנה, וכרוב אחי בני עמי הנני סוחר ואהי נגוע כל היום לבקש טרף ופרנסה, וכדרך התגרים הנני מוקף בחבילי טרדין ואך לפרקים הנני לבלר יוצא בקולמוסו, ולכן אתכם הסליחה, הן פרעתי לכם החצי או פחות מחצי, אייר בימים הבאים אשלם את הנ"ח במיטב. נעמר"ב, סוף אדר תרס"ג.

בן יעקב

( ב"ה)

שנוי השם.

רב הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם וכו', ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין,[ מדרש רבה ויקרא ל"ב, שיר השירים י"א.] עד כמה סלפה ההשכלה המזויפה את ארחה בימינו אלה. ותבחר לה דרך עקלתון בכל דברי רואים אנחנו גם בזה, והוא , שנוי השם" מחלה רעה ומשכלת כזאת, פרצה בימינו אלה במדה