תולעת יעקב

אבזה הבכורה זאת נחלת עולמים בה ראשית גוים כל- הימים, אוריד מעלי עדיי, סגלה ביקר, כבגד עדים אבד ערכו זה כבר; אתן אבני חפץ באבנים מזיפות כי הנה מבריקות כנאמנות יפות. מברק יפעת שוא אכה בסנורים ואדחה ואתן את הודי לאחרים. אשכח את ערכי, תעודת מצבי, וסגלת נחלתי זאת חמדת לבבי, ירשת אם נאמנה, סגלה נצחת, מורשה לי, זר לא יוכל קחת; עד אשר המה יזכירוני כל עת כי בשאתי לא יוכלו אותי שאת, איך זלות לבני אדם, בוז משפחות שמקומו שם בין עבדים ושפחות, יערב את לבו לעלות למקום גדולים על סלם בו בני עליון יורדים ועולים.

*

לא אדע נפשי, לא אכיר מקומי איקץ, אבהל ואקלל את יומי הה תהפוכות, תועבות, מכשלות שאלות הנה ותהיינה לשאלות.

43

צבי אלעזר טעללער.

תולעת יעקב.

יפריע

הביטו נא על תולעת המשי בריה הקלה רעל האפעה חמת העכשוב, לא יהי מגינה לא תואר ולא הדר לה שפלה גם דלה גם צפרני התחמס והפרס בלי יעמודו לימינה על גחונה כזוחלי עפר. לאט לאט זוחלת לא מאכל תאוה ירך וכתף. נפשה ישביע היו תהיה מרמס לרגלי ההלך. באפס תוחלת| אוכל עלים מרורים נעדרי הטעם רעבונה לא קרנים לה, מול מבקשי נפשה תלחם במו אף לא חרבות שיניה, משגבה ומפלטה הנמו בכל זאת קושט האמת חלילה לנו לכחד על רגל גאוה לא תוכל לבטוח בעת צוקה כח רב נפלא אף מועיל בפיה יתאחד מבטח שאגת השחל לחריד רודפיה יהי היא תעטה בגדי חופש לחורים גם סגנים. לה לפוקה| תלבישם שלמה כליל יפעה, שני עם עדנים