44
הבונה
בחכמה נפלאה תשזור בפיה, חוט משי העמים איתני התבל, במועדם מוסדות חלד
רב הכמה
תסבבהו סביב גויתה הדלה לבלי תראה לאור החמה
החרידו.
אים? איפוא נבקש העריצים האלה בני חלוף
הפחידו
בפקעת המשי שזרתה בפיה, תתבודד ותתעלם רומא פטיש הארץ, ויון הגוי העז לאבדון
מני עין
נועדו
הרואה לא הסכין במחזה כזה, יחשוב ישותה מצרים אבד זכרו. גם בבל ואשור. לשחת לאין
נצעדו.
כמלואות ימיה חוצצו לה, חוש תתהפך לאחרת לא כן חלק יעקב התולעה המצערה אי אונים כנפים לה כבעלי כנף, אך בפקעת המשי בשבעו נדודים שנות אלפים לא שטפוהו
מסוגרת
המים הזדונים
מה יסכונו לי הכנפים- תחשוב—— טרם תורת אמת תהי בפיהו לאור באורו עמים נהרו אראה החופש הנוצרים והמחמדים העמים הנאורים לדגול
טרם אטעם נועם הדרור, לא אמצא נופש בשמה מהרו. מחנק לנפשי ישים אויר מסגרתי הצרה זאת תעודתו לפקוח עינים עורות בן אל־מות חפשי למרום אמריא, בין כוכבים נוצצי נהרה כמעט פעלה אשר יזמה והנה הפקעת כלה נועם לקחו הוצק בפיו, לא יעזוב לשאול
נשחתה
תעשהו
נפשהו
לרגלי החור אשר נקבה, שמה שם נהיתה סגילה מיוחדה מורשה לו, במועדיו יהיה בודד חוטי המשי יקרי הערך, נשחתו גם נקרעו בעמים בל יתבולל, והיא תאמצהו לקום ובמעון כליל היופי, שמה עקבות הכליון, נודעו. ולהתעודד.
גם יעקב הקטן וחדל אישים, תולעת נבזה הנהו כעת כן גם בהופיע נר ההצלחה עלי ראשהו
בשנים האחרונות, נסה ליטוש זאת סגילתו המיוחדה.
לטעום הלך הדבש הדרור והחרות. ידו הדה
שואלי— אמר מלכיו לא אספו כביצים עזובות קצות כל
הארץ
אף לא ברוב אונים, גבולות תבל פרצו פרץ ממלכה שפלה היתה גם אז, רפת כח וחלשה
הסגר. בגיתו, השמה
מחנק לנפש
לא אטבע עוד בבוץ הבדידות. במצולת הרפש האח! חמותי ראיתי אור החרס. כי יופיע
לממלכת כהנים שוקטה, לא לחולשת על שמה חוץ למסגרתי יזרח שמש צדקה בדי
גוים הופרשה
כל אונו אך בפיהו, חונן- מאלקיו לתשורה זאת התורה זו כחו לאלקיו אשר בלבבו נצורה
כי ילך בנהרות להבה, לא ימות לשחת מוקדי עולם השלמו לו, בריתו את הפח
והפחת
לקש יחשוב תותח, חרב ובני אשפה כידון וקשת
גרמיו מטולי ברזל, בשרו יצוק נחושה וברזל עשת
גול הריע
אעשה לי כנפים ככל העמים, לדאות מרומי שחקים
בין כוכבים אשים קני. עם החופש ברית אקים יעקב זה הקטן שכח. נפשו תחבל לרגלי
מזימתו
חוט המשולש שזר בפיו תרתק ועמו גם חיתו...
המשמ"ר.